אשואק נ' טבריה

החלטה

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת א. אריאלי, תיק תביעות קטנות 45731-06-12), במסגרתו דחה בימ"ש קמא את תביעת המבקש כאן.

2.בתמצית, המבקש תבע בתביעתו פיצויים בסך 6,000 ₪ מהנתבעת – משטרת ישראל, בשל התנהלותה הרשלנית, כטענתו, בחקירת ארוע של גניבת רכב התובע. גובה הפיצוי משקף את שווי הרכב שנגנב בצרוף עוגמת נפש.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקולי הדיון, במוצגים, בתכתובות השונות שצורפו, בפסק הדין של בימ"ש קמא ובבקשה שבפניי, נוכחתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תגובה.

4.בדין קבע בימ"ש קמא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליו להוכיח כי משטרת ישראל התרשלה בטיפול בתלונתו ו/או בחקירת ארוע הגניבה הנטען.

בהקשר זה בחנתי גם אני את מכלול הטענות שהועלו בנדון מצד המבקש ולא נוכחתי כבימ"ש קמא, כי המשיבה בפעולותיה חרגה ממתחם הסבירות העומד לרשותה כרשות מנהלית בעת ביצוע תפקידה.

5.המשיבה ניהלה את החקירה לרבות ביצעה פעולת חקירה, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי הרחב, כשהמבקש לא הוכיח באלו כל התנהלות רשלנית.

מבלי לצמצם מכלליות האמור, ראיתי לבחון בקפידה גם את הטענות לסוגיית מצלמות האבטחה בחנות ומחוצה לה (לרבות בזיקה להודעות המצטברות של המבקש).

בנדון לא מצאתי בסיס לפקפק בממצאי החקירה המשטרתית לפיהן לא היו מצלמות אבטחה המכוונות למקום ממנו נגנב הרכב, בניגוד לטענת המבקש. בהתאם גם לא היה בעתוי בו נבדקו הדברים כדי לשנות מהממצאים.

המשיבה בדקה גם את טענת המבקש בזיקה לתאור החשוד/ים שציינו (בשתי הודעות המבקש) אל מול סרט האבטחה בחנות עצמה. לא נסתר כי הצפיה לא העלתה ממצאים תואמים בענין.

(במסגרת שיקול הדעת הנתון לנתבעת, לא היתה עליה כל חובה, לזמן גם את המבקש על מנת שיצפה בקלטת).

6.בטענות המבקש כנגד התנהלות השוטרים לרבות במהלך החקירה, לא מצאתי בסיס.

הדברים יפים גם בכל הנוגע לטענות המועלות בעלמא בבקשה, על שבימ"ש קמא לא אפשר למבקש למצות את חקירות העדים במהלך ישיבת ההוכחות. עיון בפרוטוקול הדיון העיקרי (3/6/2013) מלמד כי למבקש ניתנה הזדמנות מלאה לנסות ולהוכיח את טענותיו.

7.לפנים משורת הדין, על מנת שלא להכביד כלכלית על המבקש ומשלא נדרשה תגובת המשיבה, לא ראיתי לפסוק הוצאות בהליך הנוכחי.

8.המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.