אר.פ.ל. בע"מ נ' מוסך תלתן בע"מ

פסק דין

לפני תובענה שעניינה נזקים נטענים לרכב שרכשה התובעת מאת הנתבעת 1.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים -

התובעת, א.ר.פ.ל יבוא ושיווק כלי עבודה ואספקה טכנית בע"מ (להלן: "התובעת") רכשה ביום 20.3.2008 או בסמוך למועד זה רכב מ.ר. 13-990-61 מתוצרת איסוזו (להלן: "הרכב") מידי הנתבעת 1, מוסך תלתן לייזר טסט ליין בע"מ (להלן: "הנתבעת"). הנתבע 2, מר יחזקאל ברק (להלן: "ברק") הינו מנהלה של הנתבעת.

התובעת טוענת כי לאחר שהרכב הועבר לידיה, התגלו בו מספר רב של ליקויים וכי בירורים שביצעה העלו שהרכב היה במצב "בעייתי" עוד לפני המכירה, אך הנתבעת הפרה את חובת הגילוי כלפיה, לא גילתה לה על מצבו של הרכב לפני המכר ומכרה לה רכב במצב שונה מאשר זה שהוצג. לטענת התובעת, היא נאלצה לתקן את הרכב מספר פעמים, תוך שהדבר מסב לה עלויות משמעותיות ותוך שהדבר כרוך בנזקים עקיפים נוספים. לשיטת התובעת, על הנתבעת וברק ביחד, לפצותה בגין הנזקים כמתואר מעלה, וזאת בסך של 129,722 ₪.

הנתבעת וברק מכחישים את הטענות באשר למצגי שווא אלו ואחרים וטוענים שהתובעת ידעה מה המצב של הרכב לאשורו בעת הרכישה ובמיוחד את הנתונים שכרוכים בכך שאין מדובר ברכב חדש. עוד נטען כי הרכב שירת את התובעת תקופה ממושכת עד שהועלו טענות אלו או אחרות לגביו, וככל שמצבו "הידרדר" במהלך אותה תקופה, אזי שאין לכך קשר עם עסקת המכר. בנוסף, טוענת הנתבעת כי בשל קשרים עסקיים ומשפחתיים שהיו בין נציגי הנתבעת לבין נציגי התובעת - ביצעה הנתבעת כמה תיקונים לרכב ללא כל עלות. מעבר לכך, מוכחשות הטענות באשר לראשי הנזק הנטענים ושיעורם.

מסכת הראיות -

מטעם התביעה העידו מר חיים פלדמן (להלן: "פלדמן"), וגב' תקווה כהן (להלן: "כהן"), שניים ממנהלי התובעת (לגבי תצהיריהם ת/2 ו-ת/4 בהתאמה). עוד העידו מר איתן שטרית (להלן: "שטרית"), אשר עבד אצל התובעת (לגבי תצהירו ת/1) ומר גרגורי אוגינץ (להלן: "אוגינץ"), אף הוא עובד של התובעת (לגבי תצהירו ת/3).

מטעם ההגנה העידו המומחה מטעם הנתבעים, מר דני סלוצקי (להלן: "סלוצקי"), לגבי חוות דעתו (נ/4) וכן ברק (לגבי תצהירו נ/5). עוד הוגשה מטעם הנתבעת חוות הדעת של השמאי דני גורביץ', אשר לא נחקר על חוות דעתו.

כמו כן הוגשו מטעם הצדדים מסמכים רבים נוספים, כאשר לא למותר לציין כי עיקר המסמכים הנוגעים לרכב, הוגשו לתיק רק לאחר מסכת ארוכה של התדיינות שכללה מתן צווים לגילוי מסמכים מטעם בית המשפט, בקשות ביזיון וכיוצא באלו הליכים, שלטעמי – הנתבעת הייתה יכולה לייתר בהתנהלות אחרת מצידה. אומר, כי יש להצר על כך שזמן רב "הושחת" על טיפול בנושא המצאת המסמכים, שעה שהיה צורך לגלות את מכלול המסמכים הקיימים מבלי שיהא צורך במתן צווים. כהערה מקדימה אוסיף עוד, שדומה שהצדדים ובאי כוחם "נסחפו" במהלך ניהול התיק למאבקים שלא היה הכרח להם, ולא ניתן שלא לתהות האם ניתן היה לנהל את התיק באופן פחות אמוציונאלי ואולי אף להגיע ל"עמק השווה" ללא צורך בשמיעת התיק.

דיון והכרעה -

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל באופן חלקי ודין התביעה כנגד ברק להידחות.

הסוגיה העיקרית בתיק היא האם הציגה הנתבעת בפני התובעת מצג שווא בכל הנוגע לגבי "היסטוריית" הרכב ומצבו המכאני. לטעמי, הסוגיות הנוספות שהעלו הצדדים במהלך ניהול התיק, לרבות שאלת תוקפו של זיכרון הדברים שנחתם ועוד כהנה שאלות משניות, אינן מהותיות ואינני בטוחה שהן דורשות הכרעה לגופן. מאחר וסכום התביעה מבוסס בין היתר על עלות התיקון שביצעה התובעת ברכב בסופו של דבר (במוסך אחר ולא במוסך הנתבעת) - אדרש להלן גם לסוגיה הנוספת שהעלו הצדדים באשר למהות התיקון שבוצע, ככל שבוצע, והאם היה בו צורך ענייני.

עסקת המכר של הרכב -

מקדמית, מוסכם כי בין התובעת לנתבעת קיימים קשרים משפחתיים מסוימים, אשר יש להם רלבנטיות לתיק דנן – כהן (אחת ממנהלי התובעת) היא בת דודתו של ברק (בעלי הנתבעת).

מוסכם כי הרכב הועבר לחזקת התובעת בסמוך ליום 20.3.2008. זה היום בו נחתם זיכרון הדברים והתאריך הנקוב על השיק אשר באמצעותו שילמה התובעת את התמורה בגין הרכב.

לטענת מנהלי התובעת, הנתבעת מסרה לה עובר לעסקת המכר שהרכב במצב תקין, והיא סמכה על עמדתה המקצועית של הנתבעת ולא בדקה לאשורו את מצב הרכב אצל גורם מקצועי אובייקטיבי. לטענת התובעת, התנהלות זו מצידה סמכה בין היתר על "יחסי שכנות" בין שני העסקים, ועל הקשר המשפחתי האמור, אשר הביא את בעלי התובעת להאמין כי הנתבעת לא תבקש "לרמות" אותם ולמכור להם רכב שאינו תקין במסווה של רכב תקין.

לטענת הנתבעת, לא היה כל מצג שווא טרם מכירת הרכב. לטענתה היא מסרה לתובעת כי הרכב עבר תיקון של המנוע, וכי התובעת ידעה כי היא רוכשת רכב משומש שנסע כבר כ-108 אלף קילומטרים – ולכן היתה צריכה לצפות, מטבע הדברים, כי ייתכנו בו תקלות מכאניות. עוד טענה הנתבעת כי העובדה שהרכב נמכר לתובעת במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון לרכב מסוג זה מעידה על כך כי התובעת היתה מודעת להיסטוריה של הרכב, במועד הרכישה. עוד טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה את הרכב לחזקתה בטרם ביצוע עסקת הרכישה, ואף בדקה את הרכב במכון בדיקה מוסמך עובר לרכישה, ובאופן מכוון נמנעה מלהגיש לתיק בית המשפט את האסמכתאות על הבדיקה שביצעה ברכב – אשר היו מוכיחות כי הרכב היה תקין לחלוטין.

במחלוקת זו, עמדתי היא כי הוכח שהנתבעת לא גילתה לתובעת, עובר למכירת הרכב, את מלוא התמונה העובדתית בנוגע לרכב. עם זאת, אני סבורה שיש לייחס לתובעת אשם תורם מסוים. אפרט הנימוקים למסקנתי זו.

מהמסמכים בתיק עולה כי כחודשיים וחצי לפני המכירה, הרכב עבר "אירוע" מסוים במהלכו נגרמו לו נזקים משמעותיים אשר בעקבותיו קבע שמאי בשם שניידרמן כי נגרם לרכב נזק בשיעור של כ-57% (להלן: "האירוע"). אין עוד חולק כי עובר לאירוע היה הרכב בשימוש חברה מסוימת שרכשה אותו במסגרת עסקת ליסינג (חברת מולרם), וכי במהלך החזקתה ברכב אירע האירוע. לאחר מכן הרכב הועבר לחזקת המבטחת של הרכב, ולאחר מכן נמכר למגרש שעוסק ברכישת רכבים שעברו תאונות (להלן: "אלרון"). עוד עולה מהמסמכים כי אלרון היא שמכרה את הרכב לנתבעת, והנתבעת היא זו שתיקנה אותו.