ארנסטוף נ' משטרת ישראל-יחידה מרכזית ירושלים ואח'

פסק דין

אין מחלוקת בין הצדדים כי נציגי המדינה ידעו כי לתובע אין כל רכוש פרטי עליו בעת שנלקח לעיכוב, וכי היה עליהם לדעת בעקבות זאת כי אין לו כסף לחזור לביתו לאחר ששוחרר מן העיכוב. יצויין כי התובע, תושב תקוע, נלקח ממקום עבודתו בזכרון יעקב, החקירה התקיימה בפתח תקווה, ושם הוא שוחרר.

המחלוקת אם התובע אמר כי אין לו כסף לנסוע או שמא לא אמר – היא אינה המחלוקת הרלוונטית. החובה היתה על נציגי הנתבעות, אשר ידעו את העובדות שלעיל, לתת לתובע כסף כדי שיוכל לחזור לביתו.

בתוך שרשרת הגופים אשר טיפלו בתובע באותו היום, איני יכולה לשים את האצבע על אותו הגוף האחראי על המחדל, אולם היות שהגב' מעיין צור הופיעה בפניי, אציין רק לגביה כי דבריה כאילו עליה היתה מוטלת רק החובה להביא את התובע לפתח תקווה, אינם עולים בקנה אחד עם האחריות אותה ציינתי לעיל. היא זו אשר שוחחה עם התובע, היא זו אשר ידעה שלתובע אין עליו ולא כלום, קרי אין לו גם אמצעים לחזור לביתו, ועליה היה להעביר זאת הלאה לאותם גורמים אליהם הביאה את התובע.

האמירה, כפי שנאמרה על-ידי אותה שוטרת, היא בגדר מה שקרוי בסלנג נקיטת "ראש קטן", אשר אינו ראוי.

אין לי ספק כי הגורמים האחרים במקום בו נחקר התובע אחראים לא פחות ואף יותר מן הגב' צור, שכן חובה היתה מוטלת עליהם לשאול את התובע, לוודא אם יש לו דרך לחזור לביתו או לדאוג לכך שיוכל להגיע לביתו לאחר ששוחרר.

הגורמים האחרים לא הגיעו לדיון, ולפיכך אינני יודעת מה היו שיקוליהם, אם בכלל היו כאלה, או שמא מדובר ברשלנות גרידא. כך או אחרת, אין לי ספק כי התובע זכאי לפיצוי בגין אותו מסע אשר נאלץ לעשות לביתו מפתח תקווה, כשהוא חסר כסף.

לאור האמור, אני מורה לנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"א, 10/04/2011 במעמד הנוכחים.

אביב מלכה , שופטת

הוקלד על ידי: אפרת טוביה