החלטה
הזכאים התובעים לקבלת סעד של מתן חשבונות כנגד חברת סלולאר משהוברר כי זו הציבה במקרקעין שלהם מתקן תקשורת סלולארי ללא ידיעתם וללא הסכמתם?
מבוא
בפני תביעה כספית על סך 2.5 מיליון ₪, שעילתה העיקרית בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").
בטרם בירור לגופה של תביעה, עותרים התובעים לסעד של מתן חשבונות בכל הנוגע לרווחים שהפיקה הנתבעת 1 (להלן: "פרטנר") ממתקן תקשורת סלולארית שהציבה בשטח החנות השייכת לתובעים ללא ידיעתם וללא רשותם, בהסתמך על הרשאה מזוייפת שהוצגה בפניה ע"י השוכרת הראשית, הנתבעת 2 (להלן: "סמיטרון").
בהסכמת הצדדים, פוצל הדיון באופן שבשלב הראשון הועמדה לדיון שאלת זכאות התובעים לסעד של מתן חשבונות כנגד פרטנר. הצדדים הגיעו להסכמה כי ההכרעה תעשה בהסתמך על כתבי הטענות, תצהירי עדות ראשית וסיכומי הצדדים שהוקדשו לסוגיה זו.
בעלי הדין אף הודיעו שהם מוותרים על חקירת המצהירים.
רקע עובדתי
התובעים הם בעלי הזכויות בחנות הנמצאת ברחוב כיכר מסריק 14 בתל-אביב, והידועה כגוש 6952 חלקה 116 תתי חלקות 6 ו-9 (להלן: "החנות").
ביום 30/7/99 נכרת הסכם שכירות בין התובע 1 לבין סמיטרון, לפיו הושכרה לה החנות למטרת עסק של צילום ושירותי דפוס (להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות"). על ההסכם חתמו גם הנתבעים 3 ו-4 כערבים להתחייבויותיה של סמיטרון. ביום 30/7/03 הוארך ההסכם לתקופת שכירות נוספת, שהסתיימה בחודש יולי 2005.
בחודש יולי 2001 נכרת בין סמיטרון לבין פרטנר הסכם לפיו השכירה סמיטרון לפרטנר שטח בחנות לצורך הצבת מתקן תקשורת סלולארית (להלן: "המתקן"). אין חולק כי סמיטרון הציגה בפני פרטנר "טופס הסכמת בעלים" עליו הופיעה חתימה שנחזתה להיות חתימתם של התובעים ואשר זוייפה ע"י הנתבע 3 (להלן: "שחר").
בעקבות תלונות שהוגשו למשטרה, הן מטעם התובעים והן מצד פרטנר, בגין זיוף טופס הסכמת הבעלים, הוגש נגד שחר לבית משפט השלום בתל אביב כתב אישום בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה (ת.פ. 2277/07). ביום 16/3/08 הוא הורשע על יסוד הודאתו בעבירות הנ"ל.
נתונים נוספים שאינם שנויים במחלוקת הינם: המתקן הוסר בחודש אפריל 2005, התובעים לא ידעו על העסקה שבין סמיטרון לבין פרטנר, פרטנר שלמה לסמיטרון בגין הצבת המתקן דמי שמוש בסך 1,600 ₪ לחודש ובסה"כ שילמה לה סך מצטבר של 75,000 ₪, התובעים חילטו ערבות בנקאית בסך 65,000 ₪ שהועמדה להם ע"י סמיטרון ושחר בעת כריתת הסכם השכירות.
התביעה
על-פי הנטען בתביעה, בשנת 2005, סמוך לתום תקופת השכירות השניה, גילו התובעים את מעללי שחר ואת דבר הצבת המתקן בחנותם. בגין מעשים אלו מייחסים התובעים לנתבעים חוסר תום לב, עשיית עושר ולא במשפט, הפרה יסודית של הסכם השכירות והפרת הוראות בחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 ובחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982. התובעים עתרו, כאמור, להורות לפרטנר ליתן פרטים וחשבונות באשר לרווחים הישירים והעקיפים שהפיקה כתוצאה מהפעלת המתקן בחנות, ולחייב אותה לשלם לתובעים את סכומי הרווח שיתבררו, או לחילופין, דמי שימוש ראויים.
בכתב הגנתה טענה פרטנר כי התקשרה עם סמיטרון בהסכם להצבת המתקן רק לאחר שזו הציגה בפניה את הסכם השכירות עם התובעים וכן "טופס הסכמת בעלים" ממנו נחזה כי התובעים מסכימים להצבת המתקן בחנות. לגרסת פרטנר, לאחר הגשת התביעה, הודה שחר כי זייף את חתימות התובעים על גבי טופס הסכמת הבעלים, אך טען כי נציג פרטנר, עמו היה בקשר, ידע על כך. פרטנר הכחישה כל ידיעה וכל מעורבות מצדה בקשר עם זיוף המסמך, ולטענתה, התקשרה בתום לב עם סמיטרון על יסוד הבדיקות שביצעה ועל יסוד טופס הסכמת הבעלים החתום שהוצג בפניה. משכך, טענה פרטנר, אין לתובעים כל עילה נגדה, ואין היא זכאית לקבל ממנה כל סעד, לא כל שכן את רווחיה, אף לא פרטים על רווחיה. פרטנר הבהירה כי מדובר במתקן זעיר בגודל של כ-30 ס"מ וציוד נלווה בשטח שאינו עולה על מטר רבוע אחד- בגינם כבר שילמה דמי שכירות מצטברים בסך של 75,000₪. לטענתה, על התובעים לתבוע השבת סכום זה מסמיטרון ושחר.
בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה פרטנר הודעת צד שלישי נגד סמיטרון ושחר, בה טענה כי היא זכאית לקבל מהם שיפוי מלא בגין כל סעד שייפסק נגדה בתביעה העיקרית.
כתב ההגנה שהוגש מטעם סמיטרון ושחר נעדר התייחסות לעניין זיוף טופס הסכמת הבעלים. נטען בו, בין היתר, כי אין בהסכם השכירות כל איסור על השכרת החנות בשכירות משנה או על מתן רישיון שימוש בחנות או בחלק ממנה, וכי התובעים הם שנהגו בחוסר תום לב, שכן עד להגשת התביעה לא העלו כל טענה בדבר הפרת הסכם השכירות, אף לא הודיעו על ביטולו, הגם שנודע להם על ההפרה הנטענת לפני תום תקופת השכירות. כן נטען כי התובעים חילטו את הערבויות הבנקאיות שהופקדו בידיהם על-פי הסכם השכירות כך שפוצו על מלוא נזקיהם, ולחילופין, יש לקזז את סכום הערבויות שחולטו.
בכתב ההגנה כנגד ההודעה לצד שלישי טענו שחר וסמיטרון כי יש לדחות את ההודעה, מאחר שנציג פרטנר ידע שלא ניתנה הסכמת התובעים להצבת המתקן בחנות, וכן ידע כי שחר הוא זה שחתם על טופס הסכמת בעלים. כן נטען כי התנהלותה של פרטנר נגועה בחוסר תום לב, עצימת עיניים ורשלנות בכל הנוגע לביצוע הבדיקות המקדימות להתקשרותה עם סמיטרון ולקבלת הסכמתם של התובעים לכך.
טענות הצדדים לעניין העתירה למתן חשבונות