ארמוני נ' פרידמן

פסק דין

לפניי בקשות לביטול ולאישור "פסק דין ביניים" מיום ה' כסלו, תשס"ד (30.11.03) (להלן – פסק הבוררות) שניתן על-ידי הרכב הדיינים הרבנים יעקב ישראל פוזן; יהודא סילמן; ושריאל רוזנברג, בבית דין צדק בני ברק, בראשות הרב קרליץ (להלן – הבוררים או בית הדין).

פסק הבוררות

בכותרת פסק הבוררות צויין כי מדובר בהליך בוררות שבין "דיירי רח' תורה ועבודה 12" לבין מבקש הביטול, אליעזר פרידמן (להלן – פרידמן) וחיים ביאלסטוצקי, בעניין השלמת הבניין. בפסק הבוררות הורו הדיינים לקבלנים – פרידמן וביאלסטוצקי – להגיש בקשות לרישיון בנייה באמצעות בא-כח שיהיה נאמן על מבקש האישור, אהרון צבי ארמוני (להלן – ארמוני); כי בא הכח יגיש תוכניות לפיהן לא תתוכנן בניה בשטח הגג שמעל דירתו של ארמוני, בכפוף לכך שארמוני יסיר התנגדותו לתב"ע.

בקשת הביטול

בבקשת הביטול שהוגשה לבית המשפט ביום 31.10.12, העלה פרידמן שלוש טענות מרכזיות –

האחת – בינו לבין ארמוני לא נחתם הסכם בוררות; ארמוני כלל לא היה צד להליך הבוררות במסגרתו ניתן פסק הבוררות; ארמוני אף הודיע לבוררים כי אין בכוונתו להגיע לבוררות וכי בכוונתו לפנות לערכאות משפטיות, אף לא התייצב לדיונים. משכך אין לארמוני זכות עמידה לעתור לאישור פסק הבורר.

השנייה – אין לאשר את פסק הבוררות מחמת מעשה בית דין. ארמוני סירב להתדיין עמו בהליך הבוררות ונקט נגדו הליכים משפטיים בבית המשפט, ולפיכך, פסקי הדין שניתנו בערכאות השונות מהווים מעשה בית דין החוסם את ארמוני מלהגיש את בקשת האישור.

השלישית – התיישנות, משפסק הבוררות ניתן 9 שנים לפני הגשת בקשת האישור.

פרידמן סמך בקשתו על שש עילות ביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק): סעיף 24(1) לחוק: "לא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים"; סעיף 24(2) לחוק: "מינוי הבורר נעשה שלא כדין"; סעיף 24(3) לחוק: "הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות"; סעיף 24(4) לחוק: "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"; סעיף 24(9) לחוק: "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור"; סעיף 24(10) לחוק: "קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

במהלך הדיון נטען גם כי הרכב הבוררים הורחב ללא הסכמה מבורר דן יחיד להרכב תלתא.

תגובת ארמוני

בתגובתו לבקשת הביטול, פרש ארמוני את הרקע העובדתי שקדם לפסק הבוררות, וכלשונו בסעיף 2 לתצהיר מטעמו:

"בשנת 1994 התארגנה קבוצת אנשים מהמגזר החרדי, אברכים כולם, כולם מבני ברק, על מנת לרכוש חלקת קרקע ברח' תורה ועבודה 12 בבני ברק, הידועה גם כגוש: 6192 חלקה: 717...זמן מה לפני כן נרכשה הקרקע ע"י המשיב, שאף הציג עצמו כקבלן שיבנה את הבניין. לאור זאת נתקשר כל אחד מהרוכשים, ובכללם אני ואשתי, בהסכם נפרד עם המשיב...לצורך רכישת הקרקע ובניית בניין מגורים עליו...".

הדירה אמנם נמסרה לארמוני אך לטענתו, היו בה ליקויים רבים, ובעקבות כך, פנו הצדדים להליך בוררות לפני הרב סילמן (להלן – הרב סילמן). לגרסתו: "...לאחר עשרות דיונים של המשיב עמי, ובעקבות הצעת פשרה סופית של הרב סילמן, ושני דיינים נוספים שישבו עמו, לצורך סיום כל המחלוקות ביני לבין המשיב, ניתן פסק בורר סופי ומוחלט...אל פסק הבורר צורפו גם הדיירים, שיודעו בדבר, על מנת שהועדה המחוזית לא תעכב את אישור התב"ע..." (סעיף 7 לתצהיר).

ארמוני מפנה לסעיף הבוררות שבהסכם, טוען שהייתה הסכמה להרחבת המותב, וכי השתתף באין ספור ישיבות בוררות.

דיון והכרעה

1. טענת פרידמן להעדרו של הסכם בוררות דינה להידחות.

נספח א' לתשובת ארמוני הינו ההסכם שנערך בין פרידמן לארמוני ביום 16.11.94 (להלן – ההסכם) לפיו התחייב ארמוני לארגן קבוצת רכישה וכן לרכוש מפרידמן את הדירה נושא הסכסוך.

בסיפא לסעיף 19 להסכם מצויה תניית בוררות לפיה הסכימו הצדדים כי "חילוקי דעות שיתעוררו בין הצדדים בכל הנוגע להסכם זה וביצועו יוכרעו ע"י הרב יהודה סילמן כבורר יחיד...חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימתם על שטר בוררות לפי החוק".