החלטה
בפני בקשת התובעת, להעביר את כספי הפקדון שהפקידה התובעת שכנגד בקופת בית המשפט בסך של 35,538 ₪ ביום 8.2.09, וזאת מבלי להמתין לסיום הליך בירור התביעות הנגדיות שהוגשו בתיק זה.
יוזכר כי הכספים הופקדו בקופת בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 22.7.07 ואשר בו חויבה התובעת שכנגד (שבעת ההיא היתה רק נתבעת) לשלם לתובעת דמי פרמיה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט) בגין פוליסה לביטוח רכב שהיתה בתוקף מיום 1.11.02 ועד למועד פקיעתה ביום 31.10.03.
הפקדת הכספים נעשתה בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בערעור על החלטת כב' הרשם שדחה את הבקשה לביטול פסק הדין, מיום 13.1.09, ואשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים בפני לפיה כנגד הפקדת מלוא סכום פסק הדין, יבוטל פסק הדין.
יצויין כי הסכמת התובעת ניתנה על בסיס דברי ב"כ הנתבעת שם לפיהם: "אני מסכים שסכום פסק הדין יופקד....תוך 15 יום ואני משאיר לשיקול דעת בית המשפט לאחר 15 יום להעביר את הכסף לחברת הביטוח או לא על מנת שנוכל להגיש כתב הגנה מתוקן ולתבוע את מי שצריך. מאחר ויש כיסוי הכסף מגיע לחברת הביטוח אריה".
לאחר ביטול פסק הדין אכן הוגש כתב הגנה (לא מתוקן, מאחר ועד אז לא הוגש כזה...) ויחד עמו הוגשה תביעה שכנגד לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית המבוטחת על סך של 307,000 ₪.
לאחר שטענת התיישנות שהעלתה התובעת כנגד התביעה שכנגד נדחתה על ידי (כמו גם בקשת רשות ערעור על החלטתי) נקבעו התיקים להגשת תצהירי עדות ראשית, ולאחרונה, בהעדר הסדר בין הצדדים, נקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים.
לקראת ישיבת קדם המשפט האחרונה, הועלתה בקשת התובעת להעברת כספי הפקדון, והוגשה התנגדות התובעת שכנגד לבקשה. לטעמה של התובעת שכנגד, למרות שהודתה שהתובעת זכאית לתשלום דמי הפרמיה, הרי שאין לראות בכך הודאה במלוא סכום התביעה שכן עומדות לה טענות כנגד גובה החוב (שאלת החיוב בהפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט), וכן עומדת לה טענת הקיזוז בגין תגמולי הביטוח להם היא זכאית. לטעמה, קבלת הבקשה בשלב זה משמעה למעשה מתן פסק דין בתביעת התובעת, קודם לבירור התביעה שכנגד ובניגוד להסכמות הצדדים.
אודה, כי מצד אחד לא ברור לי מה הדחיפות של התובעת לקבל את כספי הפקדון, ואין כל בסיס לטענתה כי מצבה הכלכלי הקשה של התובעת שכנגד (שלא הוכח אף לא בראשית ראיה) מצדיק העברת הכספים לתובעת שכן היא צפויה לקשיי גביה, מקום בו הכספים הופקדו בקופת בית המשפט!!!
מנגד, לא לגמרי ברורה לי התנגדות התובעת שכנגד, שכן למעשה הודתה בזכות התובעת לקבלת דמי הפרמיה, וזה היה הבסיס להגשת התביעה שכנגד. במקרה דנן, לטענת הקיזוז אין משקל של ממש, ראשית, מאחר ותשלום דמי הפרמיה הינו תנאי לקיום הכיסוי הביטוחי, כך שללא תשלומם לא יכולה לקום זכות לתשלום תגמולי ביטוח, ולפיכך כלל לא ברור שטענת קיזוז מתאימה בנסיבות הענין. מעבר לכך, ובעיקר, אין כל חשש שהתובעת שכנגד לא תוכל לגבות את מלוא הסכומים שייפסקו לטובתה ולפיכך אין הצדקה להמשיך ולעכב את תשלום דמי הפרמיה לתובעת, מקום בו בירור התביעות הולך ומתמשך.
לטעמי, אין לתובעת שכנגד טענה של ממש כנגד גובה סכום החוב שלה (למעט לענין הוספת ריבית (ממתי?) והוצאות משפט), וטענתה לגרימת נזקים לתובעת שכנגד כתוצאה מהתנהלות התובעת ויצירת מצגים משתנים באשר לתוקפה של הפוליסה (כנטען בשפה רפה בסעיף 11.2 לכתב ההגנה) לא כומתה בכתב התביעה לסכום כלשהו, וגם בתצהירי התובעת שכנגד אין כל ביסוס לקיומם של נזקים כאלו או לכימותם, למעט הוצאות משפטיות וטענה כללית לנזק ראייתי) ולפיכך יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על העברת חלק מהפקדון המבטא את קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, כאשר יתרת הכספים יישארו מופקדים בקופת בית המשפט.
אוסיף כי ידוע לי שהכספים המופקדים בקופת בית המשפט אינם צוברים ריבית (אלא הפרשי הצמדה בלבד) ולפיכך קיימת אפשרות שהמשך החזקתם בקופת בית המשפט, אכן תגרום נזק מסויים לתובעת ככל שבסופו של יום תזכה במלוא תביעתה והתביעה שכנגד תדחה. על אף שיש בהחלטתי זו משום מתן תוקף, לכאורה, חלקי לפסק הדין שבוטל, אני סבורה כי לאור הודאת התובעת שכנגד, ובהעדר חשש לגבייה חזרה מהתובעת, יש לקבל את הבקשה בחלקה.
אשר על כן אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר לתובעת, באמצעות ב"כ עו"ד קדח, את הסך של 29,000 ₪ (שהם 23,172 ₪ כנקוב בתדפיס הפוליסה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.6.2002 ועד היום).
יתרת סכום הפקדון תישאר מופקדת עד למתן פסק דין בתביעות הנגדיות.
התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטות בתיק.
ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.