פסק דין
זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר על זכאותו של התובע לקבל מאת הנתבעת שכר מוסכם, ולחילופין שכר ראוי, בהיותו הגורם היעיל אשר הביא להתקשרותה עם חברה יפנית.
א. התביעה
1.התובע הינו איש עסקים אזרח ישראלי, והנתבעת - חברת אופנה המאוגדת במדינת דלוור והמשווקת את מוצריה בארה"ב ובמדינות אחרות. התובע טוען לשכר המגיע לו בגין פעילותו ותרומתו להתקשרותה של הנתבעת עם הקונצרן היפני Itochu העוסק, בין היתר, בתחום הטכסטיל והאופנה (להלן: "איטוצ'ו"). בנוסף לכך, עתר התובע בתביעתו למתן צו למתן חשבונות נגד הנתבעת בכל הנוגע להיקף התקשרותה עם איטוצ'ו, למנות כונס נכסים לצורך ביצוע הוראות פסק הדין שיינתן וכן למתן היתר לפיצול סעדים על- מנת שיוכל להגיש תביעה כספית נגד הנתבעת.
2.בכתב התביעה נטען כי בחודש יולי 2003 נפגש התובע במלון "הילטון" בתל אביב עם נציגי הנתבעת: מר אלי טהרי- בעל השליטה ויו"ר בנתבעת (להלן: "טהרי"), מר מיקי קליין- סמנכ"ל לפיתוח עסקי של הנתבעת (להלן: "קליין"), וכן יועצה של הנתבעת, מר שמחה קינן (להלן: "קינן"). באותה פגישה דובר על פיתוח קו חדש של מוצרי קוסמטיקה, וכן על שיווק מוצרי הנתבעת ביפן באמצעות כריתת הסכם הפצה או זיכיון עם איטוצ'ו. לגרסת התובע, הוסכם בעל-פה ובלחיצת-יד כי אם וכאשר ייקשר הסכם כלשהו בין הנתבעת לבין איטוצ'ו אזי תשלם הנתבעת לתובע עמלה בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל סכום או משוויה של טובת הנאה שתקבל הנתבעת מכוח ההסכם שיכרת.
3.מיד לאחר מכן, כנטען בכתב התביעה, יצר התובע קשר עם נציגות איטוצ'ו בתל אביב ועם הנהלתה ביפן והעביר לנציגיה קטלוגים ודוגמאות של הנתבעת. התובע קיים מאות שיחות טלפון טרנס-אטלנטיות עם נציגי הצדדים, קיבל ושלח מאות תכתובות בדואר אלקטרוני ונפגש בתדירות גבוהה עם נציגות איטוצ'ו בתל-אביב. התובע קיבל אין ספור פניות הן מהנתבעת והן מאיטוצ'ו לגבי הקשר העסקי שביניהן, כולן נענו וטופלו על-ידו. התובע ייעץ לקליין לפני כל התייחסותו להצעות ולטיוטות הסכם שהגיעו מאיטוצ'ו וכן סייע והדריך את אנשי הנתבעת, שהיו חסרי ניסיון קודם בניהול מגעים עסקיים עם אנשי עסקים יפניים, בכל הנוגע לניהול המגעים עם אנשי איטוצ'ו, לרבות נימוסים והליכות, שפת גוף, סוג הבילוי והאוכל, טקטיקה עסקית וכיו"ב. במקביל, ייעץ התובע לנציגי איטוצ'ו בתל-אביב והנחה אותם לקראת פגישתם עם נציגי הנהלת איטוצ'ו ביפן. התובע ארגן ותיאם את הפגישות בין הנתבעת לבין הנהלת איטוצ'ו העולמית ולקוחותיה, לבסוף, כך טוען התובע, הוא אף נטל חלק במשא ומתן בנוגע לתנאי ההסכם שנחתם, הודות למאמציו, בין הנתבעת לבין איטוצ'ו.
4.לטענת התובע, במשך כשנתיים נהגה בו הנתבעת כאילו היה שותפה העסקי והשחקן המרכזי במגעים מול איטוצ'ו, אך נמנעה מלהעלות את ההסכמה בנוגע לשכרו עלי כתב. בהתקרב מועד חתימת ההסכם הראשון עם איטוצ'ו חש התובע כי הנתבעת החלה למדר אותו ולהרחיקו מן ההתרחשויות. ביום 15.3.05 חתמו הצדדים על הסכם ראשון – הסכם הפצה - ולתובע נודע על כך רק בדיעבד מפי מר אמנו מנציגות איטוצ'ו תל-אביב. הנתבעת דחתה את בקשת התובע להעביר לעיונו עותק מן ההסכם, סרבה לשלם לו את העמלה המוסכמת, לטענתו, וניתקה עימו כל קשר.
5.מכאן תביעתו של התובע להצהיר כי הוא זכאי לשכר המוסכם בשיעור של 10% בתוספת מע"מ, או לחילופין לשכר ראוי בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מכל תקבול ו/או טובת הנאה שהתקבלו בידי הנתבעת במישרין או בעקיפין, כתוצאה מהתקשרותה עם איטוצ'ו.
ב. ההגנה
1.להגנתה טענה הנתבעת כי לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובע בפגישה שהתקיימה בהילטון בחודש יוני 2003, ולטענתה, הייתה זו פגישת היכרות ראשונית עמו לצורך בחינת האפשרות לפתח קו חדש של מוצרי קוסמטיקה. במהלך הפגישה הציע התובע לסייע לנתבעת ביצירת קשרים עסקיים עם איטוצ'ו, ובסיומה הוסכם להמשיך את השיחות ביניהם. לשיטת הנתבעת, הפגישה לא הסתיימה בהסכם, אלא לכל היותר, הוסכם בה לקיים משא ומתן בעניין היחסים ביניהם, דבר המגובה בתכתובות שבין הצדדים. נטען כי גם בהמשך לא הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כלשהי ביחס לתגמולו של התובע, לא נכרת כל הסכם מחייב וממילא לא קמה לתובע עילת תביעה נגדה. הנתבעת אף הרחיקה לכת וטענה כי התובע הוצג כשותף עסקי של איטוצ'ו, ומשכך ניתן היה להניח כי זו האחרונה תשלם לתובע את שכרו.
2.עוד טענה הנתבעת כי התובע לא היה הגורם היעיל בהתקשרות שנרקמה בינה לבין איטוצ'ו, כי המשא ומתן שנוהל עמה בשעתו נכשל וכי הקשר ביניהן נותק לתקופה ארוכה. חידוש הקשר לא נעשה ביוזמת התובע ולא הייתה לו תרומה כלשהי להסכם שנחתם בסופו של דבר ביום 15.3.05. משכך, טוענת התובעת, זכאי התובע, לכל היותר, לתשלום בגין שעות העבודה המעטות שהושקעו על-ידו בפועל. עוד מציינת הנתבעת כי ההסכם שנחתם עם איטוצ'ו התברר בסופו של דבר ככישלון עסקי, וככל שבית המשפט יקבע כי לתובע מגיע שכר כלשהו, הרי עסקינן בסכומים זניחים.
ג. ההסדר הדיוני
בהתאם להסדר הדיוני שגובש על-ידי הצדדים וקיבל תוקף של החלטה ביום 9.12.09, ויתר התובע על טענתו לפיה נכרת בינו לבין הנתבעת הסכם עבודה. כפועל יוצא ויתר התובע על עתירתו לשכר מוסכם, ומיקד את תביעתו לשכר ראוי בגין פועלו.
הנתבעת, מצדה, ויתרה על הטענה לפיה פעל התובע מטעם איטוצ'ו ועבורה.
עוד הוסכם כי המחלוקת בשאלת השכר הראוי תוכרע על סמך כתבי הטענות, תצהירי עדות ראשית וצרופותיהם, המסמכים שהוגשו במסגרת ההסדר הדיוני וסיכומים שיגיש כל צד.
פסק-הדין יתייחס, על-פי ההסדר, לשאלות הבאות: האם זכאי התובע לשכר ראוי, ובהינתן תשובה חיובית – ממה ייגזר, מהו שיעורו בנסיבות העניין ומהו הסכום שעל הנתבעת לשלם, אם בכלל, לתובע.
במסגרת ההסדר הדיוני הגיש התובע תמלילי שיחות שקיים עם קליין ועם קינן בסמוך לחתימת הסכם ההפצה בין הנתבעת לאיטוצ'ו, והנתבעת הגישה את הסכם ההפצה שנחתם ביום 15.3.05, את ההסכם שביטל אותו מיום 20.10.07, וכן תחשיב מפורט לגבי הכנסותיה והוצאותיה בקשר עם הסכם ההפצה, מאומת בתצהיר מאת מנהל הכספים שלה.
דיון והכרעה
ד. הזכאות לשכר ראוי
1.עילת התביעה לשכר ראוי בגין עבודה שבוצעה לבקשת הצד השני ואשר אינה מגובה בהסכם- מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט.