אריאל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 9/2/14, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות אותה ביצע.

ב"כ המבקש טענה כי אינה טוענת לעניין ראיות לכאורה ובכל מקרה תיק החקירה הוגש לעיוני ומצאתי כי ראיות לכאורה קיימות כך שלא אתייחס עוד לנקודה זו.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אין ספק שהרכב הוא של המבקש הוא נהג בו בזמן העבירה החמורה המיוחסת לו אשר על כן ההגנות בסעיף אינן חלות עליו.

ב"כ המבקש העלתה טענות כנגד נימוקי הקצין הפוסל אשר לא התייחס לעברו של המבקש וכן העלתה טענה כי למשיב אם נכה וכי הרכב משמש להסעתה, אציין כי אינני מקבל טיעונים אלו, קצין המשטרה נימק את בקשתו בכך, "מדובר בעבירה חמורה מאד ויש צורך להרתיע את הנהג למרות הצורך ברכב יאלצו הוא ומשפחתו למצוא פתרונות אחרים במהלך החודש הקרוב".

אציין כי הקצין התייחס לטיעוני המבקש בשימוע שהרכב משמשו לסיוע לאימו ולאחותו וכן התייחס לחומרת העבירה שאין חולק שמדובר בעבירה חמורה ביותר.

לעניין טענות ב"כ המבקש, כי הרכב נדרש לסייע לאימו הנכה אציין כי איני מקבל טענה זו , לבית המשפט הוגשה תעודת נכה של האם ללא כל פירוט ללא כל הפנייה לבדיקות קרובות וחיוניות, ומלבד טענה כללית אין כל ביסוס לטענה.

שקלתי היטב את טעוני המבקש שיגרמו לו ולמשפחתו ובמיוחד לאימו הנכה קשיים רבים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו. ובמקרה זה היה על המבקש שהוא גם נהג בשכרות לכאורה, לחשוב בעצמו על הצורך של משפחתו ברכבו ואם המבקש לא התחשב בצרכי משפחתו, הרי בית המשפט לא יורה לאינטרס הציבורי לנהיגה בטוחה בדרכים לסגת מפני האינטרס הפרטי של משפחת המבקש המואשם בעבירת הנהיגה בשכרות.

בפני המבקש ובני משפחתו פתוחה הדרך להשתמש בשרותי תחבורה חלופיים.

כך או כך, הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.

הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.