אריאלי נ' דיאמנט

החלטה

1.בפני בקשתה של המבקשת, טוני דיאמנט, לבטל את פסק דיני מיום 2.5.13, שניתן בהעדר תגובתה ולהאריך המועד להגשת התגובה, בפסק הדין קיבלתי את הערעור של המשיבה, הניה אריאלי, ופסקתי כי שכ"ט יהיה בסכום של 25,000 ₪ ולא 1,200 ₪ כפי שקבעה רשמת ההוצל"פ, מהנימוקים המפורטים בפסק הדין.

המשיבה בחרה שלא למסור תגובתה לבקשה למרות שהעתק הבקשה וההחלטה מיום 5.6.13, הומצאו למשרדו של עו"ד יורם חדי ביום 6.6.13, על פי אישור המסירה שצורף לבקשה למתן החלטה בבקשה לבטול פסק הדין.

2.טוענת המבקשת כי כאשר קבלה את העתק הבר"ע בתיק זה בחודש מרס, סברה בטעות כי מדובר בבר"ע הקודמת רע"צ 24083-12-12, ומאחר והגיבה לבר"ע הקודמת אין היא צריכה להגיב פעם נוספת רק כאשר פגשה את עו"ד מנוסביץ והראתה לו את המסמכים התברר לה כי מדובר בתיק אחר וכי עליה להגיש תגובה.

המבקשת טוענת כי מסירת הבר"ע אליה ולא אל פרקליטה למרות שהייתה מיוצגת בתגובה שהגישה, הינה חוסר תום לב שכן היה למסור את העתק הבר"ע לעורך דינה.

3.טענה יפה ושובה את העין, דא עקא שבתגובה לבר"ע הקודמת הוגבל הייצוג של עו"ד מנוסביץ "לצורכי בקשת רשות ערעור זאת בלבד", בדיוק כפי שבבקשה הנוכחית.

במצב דברים זה נכונה הייתה החלטתה של המשיבה לבצע מסירה לידיה של המבקשת.

לא ניתן לקבל את ההסבר כי חשבה המבקשת שמדובר בבר"ע הראשונה שכן ההמצאה בבר"ע הנוכחית בוצעה בחודש מרס ופסק הדין בבר"ע הראשונה ניתן בחודש ינואר, ומשקבלה המבקשת את פסה"ד שכאן לא הגיוני שחשבה שמדובר בהליך הקודם.

בנוסף לא מציינת המבקשת מתי פגשה את עורך דינה ומסרה לו המסמכים, ואולי היה זה אחרי שקיבלה את פסק הדין בבר"ע השנייה?

4.אין סיבה של ממש להארכת המועד להגשת תגובה . פסק דיני ניתן לאחר שעבר המועד להגשת תגובה, ביותר מאשר ימים ספורים.

גם לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטיעוניה של המבקשת האמורים להוות את תגובתה לא מצאתי שיש בהם כדי לשנות את התוצאה.

העובדה כי המבקשת פינתה את הנכס בעצמה, אין בכך ולא כלום שכן הפינוי היה לאחר שניתן פס"ד לפינוי. נפתח תיק הוצל"פ ופינתה רק ביום בו אמור היה להתבצע צו הפינוי בכוח.

פסה"ד לפינוי ניתן ביום 18.7.11, ואילו הפינוי התבצע ביום 10.10.12, ופער הזמנים מדבר בעד עצמו.

5.כל הטענות האחרות כגון ההשקעות בנכס, גובה דמי השכירות וכו' אינן רלוונטיות.

המקום לטעון את כל הטענות היה בביהמ"ש בתביעת הפינוי ומשניתן פסק דין לפינוי יש לבצעו ולא לגרום לסחבת של למעלה משנה, ובאשר לטענה בדבר שנת לימודים, הפינוי בחודש אוקטובר 2012, אינו מועד תחילה של שנת לימודים.

6.הבקשה לבטול פסק הדין נדחית.

בהעדר תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.