ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ ואח'

החלטה

בעניין בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים:

1.בפניי בקשה לחיוב התובעת במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אם תדחה התביעה שהגישה התובעת כנגדם.

2. המדובר בתביעה לצו מניעה קבוע ולמתן חשבונות שעילתה על פי הנטען ביצוע עוולות מסחריות, גזילת סודות מסחריים, גזל מוניטין התובעת, והתעשרות הנתבעים על חשבונה שלא כדין.

3. הנתבעים משתיתים בקשתם על החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות , ועל כך כי התובעת לא שילמה הוצאות בסך 3,000 ₪ שנפסקו נגדה בבית המשפט השלום בתל אביב שם הוגשה, בטרם הועברה התובענה לבית משפט זה.

4.לטענת תובעת אין לחייבה בהפקדת ערובה מאחר ולפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נטל ההוכחה להוכיח העדר יכולת כלכלית הינו על כתפי הנתבע, ומאחר ובקשת הנתבעים הוגשה ללא תצהיר ובחוסר ניקיון כפיים.

5.המסגרת הנורמטיבית לבחינת חיוב התובעת בהפקדת ערובה הינה סעיף 353א לחוק החברות,התשנ"ט-1999 ואינה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984.

ראה: רע"א 07\10905 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (2008). ביחס לתביעה המוגשת על ידי חברה נפסק כי אי הפקדת ערובה על ידי החברה אינה דבר הנראה בעין יפה על ידי המחוקק (ר': רע"א 89\544 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990) ) .

6.בסעיף 353א לחוק החברות נקבע: "הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

בהצעת החוק ובהצעת התיקון לחוק הוסבר כי הכוונה היא להחזיר לחוק החברות את סעיף 232 לפקודת החברות תשמ"ג- 1983, שבוטלה עם חקיקת חוק החברות. הובהר כי לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בנוגע לחיוב חברה תובעת במתן ערובה להוצאות נתבע. (ראה: הצעת חוק החברות (תיקון התשס"ב-2002,ה"ח 638).

הכוונה ביחס ל"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד לפי בקשה ערובה להוצאות.

7.על יסוד החזקה שבחוק על התובעת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום בנסיבות העניין להטיל עליה חיוב כמבוקש. ( ראה: בש"א (חיפה) 99\6294 איגור זימנקוב נ' S.R. INTERNATIONAL.1019 (13.09.1999) ).

חזקה זו ניתנה לסתירה בשתי דרכים: האחת, החזקה ניתנת לסתירה אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; השנייה, אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה.

ראה: רע"א 07\10905 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (2008). שם.

איני סבורה כי בנסיבות העניין הצביעה התובעת על טעמים איזה שהם המצדיקים סטייה מן הכלל בעניינה, ולא כי הוכיחה כנדרש כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבעים, אם תדחה התביעה והתובעת תחוייב בתשלום הוצאותיהם.

8.סבורתני כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ולא סתרה את החזקה.

התובעת הסתפקה בצירוף אישור רואה חשבון המנוסח באורח סתמי וכללי ונעדר אסמכתאות, על פיו מדובר בעסק חי ובעל כושר פירעון חובות.

מצופה היה כי לצורך סתירה החזקה שבחוק תפרט התובעת באמצעות רואה החשבון המטפל בענייניה את רווחיה על סמך הדיווחים לרשויות המס והדוחות הכספיים המבוקרים של החברה; שווי הציוד והמלאי, התייחסות לשיעבודים או עיקולים המוטלים על נכסיה בספריה וברשם החברות, תדפיס רשם החברות בענין זה, ויכול ואף התייחסות הבנק בו מצוי חשבונה של התובעת להתנהלותה במסגרת ניהול החשבון ולמידת כיבוד התחייבויותיה, אם בכלל.

מאישור רואה החשבון לא ניתן לגבש תמונה ביחס למידת יציבותה הכלכלית של התובעת, ולצפוי ביחס ליכולתה לפרוע חוב בגין תשלום הוצאות, אם יפסק כנגדה בסיומו של ההליך.

סבורתני כי אין די בכך כדי לסתור את החזקה הקבועה בחוק.