ארטז אומנות בע"מ ואח' נ' לינור רוזנברג

החלטה

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) בת"א 3453/07, מיום 12.6.11, בו חויבו המערערים לפצות את המשיבה בסך 47,810 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מכך שנשלחה לעבוד באיי מן, ללא אישור עבודה כדין.

לטענת המערערים, סיכויי הערעור להתקבל – טובים, בעיקר נוכח טעויות חשבונאיות שנפלו בפסק-דינו של בית משפט קמא, העובדה כי פסק-דינו ניתן בחוסר סמכות עניינית שכן עילות התביעה מסורות לבית הדין לעבודה, ובכך שלא התקיימו התנאים המנויים בדין להרמת מסך ההתאגדות של מערערת 1 ולחיוב מערער 2 בחובותיה.

עוד לטענתם, במסגרת תיק הוצאה לפועל אותו פתחו כנגד המשיבה, לצורך גביית הוצאות בסכום של כ-4,000 ₪ בהן חויבה במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא, הוברר כי היא מחוסרת אמצעים, ומשכך ככל שהערעור יתקבל יקשה עליהם לגבות את סכום הכסף שישולם למשיבה.

2.דין הבקשה להידחות.

על-פי הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, כאשר ההוראה על עיכוב ביצוע הינה חריג לכלל. בהקשר זה על בית המשפט לבחון מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, והאם יהא זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעורו לאחר שיבוצע פסק הדין (ראו, לדוגמה, בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה (5) 499 (1991)).

עוד כפי שנקבע, לעתים נדירות יעוכב ביצועו של פסק-דין כספי, שכן תשלום סכום כסף הינו, ככלל, דבר הפיך (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסמה, 7.1.09)).

3.בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות בשלב מקדמי זה, סיכויי הערעור אינם נראים על פניהם מבטיחים במיוחד, ביחס לרוב הטענות שהועלו בכתב הערעור: באשר להעדר סמכות עניינית - בית משפט קמא קיבל את טענות המערערים בעניין זה ביחס לחלק מעילות התביעה, ובהתאם דן רק בעילות שעניינן עגמת נפש ונזקים אחרים שנגרמו למשיבה, ולא בעילות שנסמכו על יחסי השניים כעובד ומעביד. אף הטענה בדבר טעות חשבונאית הועלתה בפני בית משפט קמא בבקשה לתיקון פסק דין, אולם היא נדחתה במפורש בהחלטה מיום 31.8.11, עת נקבע כי הסכום שנפסק אינו נובע מטעות חשבונאית אלא מפסיקת פיצוי בגין ראש נזק נוסף. בנוסף, ככל שהטענות לעניין הרמת המסך יתקבלו, הנפקות לכך הינה, לכל היותר, במישור חיובו של מערער 2 ביחד ולחוד עם מערערת 1 בסכום הפסוק, אולם אין בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי המגיע למשיבה.

מעבר לכך, כאמור, מדובר בפסק דין כספי, ולא שוכנעתי כי במסמכים שהמציאו המערערים יש כדי להעיד על כי הסיכוי לגבות מהמשיבה חזרה את הכספים, ככל שהערעור יתקבל, הינו קלוש, כנטען על ידם.

4.אשר על כן וכאמור הבקשה נדחית.

5.המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.