ארז תעשיות עץ בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חדרה

1. לקוחה של בנק הפקידה בחשבונה שיקים, והבנק איבד את חלקם. הבנק לא זיכה את החשבון בסכומי השיקים שאבדו ואף לא פיצה את הלקוחה בגין אובדנם. עם זאת, הוא מסר לידי הלקוחה כתבי שיפוי על מנת שתוכל לפנות למושכי השיקים ולקבל מהם שיקים חליפיים. האם הבנק יכול היה להסתפק במתן כתבי השיפוי כאמור, או שמא היה עליו להכיר באחריותו לאובדן על-ידי זיכוי מתאים של חשבון הבנק? זוהי השאלה המרכזית שהתעוררה בפנינו במסגרת בקשת רשות הערעור.

רקע נורמטיבי: אובדן שטרות על-פי פקודת השטרות

2. טענותיהם של הצדדים בעניין זה נסבו, במידה רבה, על פרשנותם ויישומם של סעיפים 69 ו-70 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות), שעוסקים במקרה של אובדן שטרות. נקדים ונביא את נוסחם של סעיפים אלה.

3. סעיף 69 לפקודת השטרות מקנה לאוחז בשטר זכות לקבל כפל של שטר אבוד ומורה בעניין זה כך:

"שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב ליתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן".

           על כך, מוסיף סעיף 70 לפקודת השטרות הוראה שעניינה הגשת תובענה לפי שטר אבוד. וכך נאמר בו:

"בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנדון".

עיקרי העובדות וההליכים הקודמים

4. המבקשת 1, חברת ארז תעשיות עץ בע"מ, היא חברה לנגרות (להלן: החברה). המבקשת 2, אילנה שרעבי (להלן: שרעבי), ורז לוי (להלן: לוי), בנו של בן זוגה, הם בעלי המניות בחברה. החברה החזיקה חשבון בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק), הוא המשיב, במהלך השנים 2011-2006. שרעבי ולוי היו ערבים כלפי הבנק לקיום כל חיובי החברה. בנוסף לכך, רכבו של לוי היה ממושכן לטובת הבנק.