ארז נ' נעמני

פסק דין

לפני תביעה, במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקים שנגרמו במתכוון לרכבה ולדלת ביתה, כמו גם פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש, ועלות תיקונים שונים.

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי היא מתגוררת בסמיכות לנתבעת, אלא שהתגלה סכסוך בין הצדדים עקב חניית הנתבעת ובני משפחתה בחנייה המיועדת לרכב התובעת.

לשיטת התובעת, כפועל יוצא של אותו סכסוך, מצאה הנתבעת לשפוך חומצה על רכב התובעת.

עוד טענה התובעת כי הנתבעת גרמה, בתאריכים שונים, לנזק נוסף לרכבה, שעה שהיא שורטת את הרכב, גורמת לתקרים בגלגלים וכיוצא באלו.

בכתב התביעה הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעת גרמה גם לנזק לדלת הכניסה לביתה, ופגעה בפרטיותה שעה שהציבה מצלמה אל מול ביתה תוך פגיעה מהותית בפרטיותה.

במסגרת כתב ההגנה, טענה הנתבעת כי החנייה נשוא כתב התביעה אינה חנייה פרטית של התובעת, אלא חנייה ציבורית ברחוב. עוד טענה הנתבעת, כי לא גרמה לנזק כלשהו לרכוש של התובעת (בין אם מדובר ברכב ובין אם מדובר בדלת), אלא שהתובעת היא זו המהלכת אימים על הנתבעת ובני משפחתה, עד כי הנתבעת בחרה לעזוב את בית אמה ולעבור להתגורר בכתובת חלופית. בנוסף, הכחישה הנתבעת את קיומו של הנזק ושיעורו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירי העדות הראשית, למסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, לחקירות העדים ולסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

שלוש טענות מרכזיות נטענו על ידי התובעת במסגרת ההליך שבפני:

(א)נזק חוזר לרכב התובעת (לרבות שפיכת חומצה, תקרים ושריטות); (ב) נזק לדלת ביתה של התובעת; (ג) פגיעה בפרטיות על דרך של התקנת מצלמה.

אלא, שהתובעת לא הוכיחה כי הנזקים אלו אכן נגרמו ממעשיה של הנתבעת.

כל שהוצג בפני היא גרסתה של התובעת עצמה. הא ותו-לא.

רכב

התובעת לא הוכיחה כי איזה מן האירועים הנטענים, התרחשו שעה שהנתבעת היא זו הנוטלת בהם חלק. התובעת לא הציגה, בתמיכה לטענותיה, עדויות נוספות, צילומי מצלמה (לכל הפחות לאחר האירוע בו נשפכה לשיטתה חומצה), או כל ראייה אחרת לשריטות או התקרים.

גם באשר לאירוע במסגרתו נטען כי נשפכה חומצה, לא הוצגו ראיות כלשהן לכך שהנתבעת היא זו שהזיקה לרכב, למעט גרסתה של התובעת עצמה.

הגרסה אשר נמסרה על ידי התובעת, בכתב התביעה, בתצהיר ובחקירה הנגדית, ביחס לאותו אירוע הייתה כללית מאוד והיה בה כדי להעלות סימני שאלה מהותיים. כך לדוגמא, טענה התובעת בחקירה הנגדית כי הנוזל היה בקופסא, לאחר מכן בקבוקון, ולבסוף מיכל (ראה עמוד 8 שורות 19-20 ו-28 לפרוטוקול הדיון). במסגרת תצהיר העדות הראשית, טענה כי מדובר בפחית. (בעניין זה ראה סעיף 8 לתצהיר העדות הראשית).

מעדויות התובעת והנתבעת גם יחד, עלה כי הוגשה תלונה בגין אותו אירוע, והמשטרה מצאה לחקור בנושא. עם זאת, מנספח ב' לכתב התביעה עלה כי בהמשך התקבלה החלטה במשטרת ישראל, לסגור את התלונה בהעדר ראיות. ערר שהוגש על החלטה זו, נדחה וכי המשטרה מציינת, בין היתר, כי עיון בחומר החקירה העלה כי עד ראייה שנכח במקום, תמך בגרסת הנתבעת, על פיה היא לא שפכה נוזל כלשהו על מכונית התובעת.

התובעת העלתה במסגרת הדיון בפני, טענות שונות ביחס להתנהלות המשטרה וזהותו של העד. עם זאת, התובעת לא מצאה לנכון לזמן לעדות את חוקר המשטרה, את העד שנכח במקום, או לבקש לצרף את תיק החקירה במשטרה, לרבות העימות שלשיטתה נערך במסגרת אותה חקירה.

במסגרת החקירה הנגדית של הנתבעת, ביקשה התובעת ללמוד על דרך התנהלות של הנתבעת, אשר גם במקרים אחרים השחיתה, לשיטתה, רכבים אחרים. עם זאת, לא הוצגו על ידי התובעת ראיות כלשהן לכך שאכן הנתבעת פעלה בדרך דומה, במקרים אחרים מול צדדים שלישיים.

כך, והגם שהתובעת טענה כי שכן בשם מר זמר, נאלץ להתמודד עם אירוע דומה, לא הוגש תצהירו של אותו שכן, והתובעת לא ביקשה לזמנו לעדות. באופן דומה לא נתבקש זימונם של שכנים אחרים ביחס לאמרות אלו ואחרות אותן ייחסה התובעת לנתבעת.