ארזי נועה נ' ארזי יוסף ואח'

פסק דין

התובעת היתה אשתו של הנתבע 1.

הנתבעת 2 היא חברה בשליטתו של הנתבע 1 ולתובעת היתה מניה אחת בה.

הנתבעים האחרים הם נושים של הנתבעים 1 ו-2.

התביעה המקורית הוגשה כנגד 7 נושים, ועם הזמן ניתנו פסקי דין לגבי חלק מהם. כך, כיום נותרה התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 וכן כנגד ארבעה נושים בלבד, אלה שבכותרת – נתבעים 5-3 ו-9.

בהחלטה מיום 6.3.07, קבעתי כי ההליך דנן ימשיך ויתנהל רק בשאלת זכויותיה של התובעת בכספים שנתקבלו ממכירת הדירה ושתי חנויות נשוא התביעה.

העובדות לפי התובעת

1.לטענת התובעת, היתה דירת מגורים בבעלותה במשותף עם הנתבע 1, כשהיו בני זוג וניהלו משק בית משותף.

בנוסף, היו שתי החנויות, אשר נרכשו על-ידי הנתבעת 2.

לשם מימון רכישת החנויות, לקחה הנתבעת 2 הלוואה מהבנק הבינלאומי ומבנק פועלי אגודת ישראל (הנתבעים 6 ו-7). לשם הבטחת החזר ההלוואה, הוטלה משכנתא גם על החנויות וגם על דירת המגורים.

לגירסת התובעת, הנתבע 1 הפך להיות מהמר והסתבך בחובות. לטענתה, הוא רימה אותה והשתמש בכספי התא המשפחתי למימון הוצאות ההימורים.

עוד בהיותם בני זוג, מכרו התובעת והנתבע 1 את דירת המגורים, כדי לפרוע את חוב המשכנתא על החנויות.

לטענת התובעת, יתרת הכספים של המכירה, שימשו את הבעל לכיסוי חובותיו בגין ההימורים (סעיף 20 לסיכומים).

בשלב זה, לגירסת התובעת, נפרדו בני הזוג.

כיוון שהנתבע 1 לא שילם את מזונותיו, נרשם עיקול, כמו גם הערת אזהרה, לטובת התובעת, על נכסיה של הנתבעת 2, ובכלל זאת החנויות.

במסגרת ההליכים בהוצאה-לפועל, נמכרו שתי החנויות ונפרעה המשכנתא שרבצה עליהן.

לאחר המכירה ופרעון המשכנתא נותרו בידי הכונס סך של 600,000 ₪, אותם תובעת התובעת (סעיף 5 לסיכומים).

התובעת מדגישה חזור והדגש את העובדה כי רומתה על-ידי הנתבע 1, אשר חמס ורמס את כל עמל ידיה במשך שנות חייה, והותיר אותה, לעת שיבה, חסרת כל.

אני מדגישה טענה זו כדי להבהיר כי אם כך הם פני הדברים, הרי שאין לי ספק שהשבר והחורבן של התובעת הם קשים מנשוא, וליבי ליבי לה.

יחד עם זאת, בפסק הדין איני יכולה ליתן משקל רב לסוג זה של טענות, ועלי לבחון באופן קר ושקול את מערך הזכויות של הצדדים באותם כספים.