ארד נ' קרמר

פסק דין

התובע הגיש לביצוע כנגד הנתבע שטר חוב אשר נמסר לו כבטחון במסגרת חוזה שכירות. שטר החוב הוגש לביצוע בסך של 8,700 ₪, המשקף, לטענת התובע, את חובותיו של הנתבע, אך בכתב התביעה הועמד החוב הנתבע על סך של 8,149 ₪.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לטענת הנתבע הסתיים חוזה השכירות ביום 9.9.09 ולא הוארך, אך מהעובדות אשר התבררו בפני, עולה כי הנתבע המשיך להתגורר במושכר גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות הנקובה בחוזה השכירות. גם אם לא חתמו הצדדים בפועל על מסמך בגין זאת, אין ספק כי המשך המגורים במושכר נבע מהארכת תוקף חוזה השכירות לשנה. אין זה הגיוני לטעון אחרת ואין זה הוגן לטעון כי המשך המגורים נעשה בלא כל חוזה. טענות התובע בעניין זה מקובלות עלי לחלוטין. משכך, עזיבת המושכר על ידי הנתבע מבטאת הפרת הסכם השכירות, כאשר אף הנתבע הודה כי האופן בו עזב את המושכר באישון ליל, בלא תיאום עם התובע ולמרות שנקבעה פגישה בין הצדדים – ראוי לגנאי. הנתבע אף הודה בחבותו לשאת בנזקים שנגרמו למושכר, כטענת התובע. כנגד זאת, ראוי לציין כי התובע השכיר את המושכר לצד ג' כבר מיום 20.12.09 בדמי שכירות כמעט זהים.

לפיכך, על סמך כל החומר שלפני, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 6,500 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה. סכום זה ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים בסך 1,300 ₪ כל אחד, החל מיום 21.11.10 ובכל 21 בחדש. תשלומים שלא ישולמו במועדם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"א, 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.