ארדני נ' מדינת ישרא ל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא], אשר לאחר שמיעת ראיות, ליתר דיוק ראיות תביעה בלבד, הרשיעה את המערער בנהיגה בשכרות וגזרה את דינו.

הנהיגה בשכרות הינה תולדה של בדיקה במכשיר ינשוף שמצא שבכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו של המערער נמצאו 470 מק"ג אלכוהול.

בית משפט קמא שמע עדי תביעה, אשר העידו באשר לאופן הפעלת מכשיר הינשוף על ידם, ואמרו שעשו כן עפ"י הנחיות המשטרה ועפ"י הוראות יצרן המכשיר בגרמניה.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו המקיפה, קבע, שעל פי הראיות שבאו בפניו בהוכחת הפעלתו הנכונה של המכשיר ותקינותו, תקינותו של המכשיר הספציפי, יש להרשיע את המערער, זאת בנוסף על כך שהתנהגותו הייתה התנהגות של שיכור, הודה בשתייה וחזר מהודאה זו וכן איומיו, תקיפת שוטרים וכיוצא באלה.

הנני חושב שפסק הדין מוטעה, ויש לזכות את המערער.

בית משפט קמא היה ער לכך שלא הוכח לו ע"י עדי התביעה שהמכשיר כויל כנדרש, לא הוגשו לו שתי התעודות הצריכות לעניין, המוכיחות את תכולת הגז בבלוני הכיול, אך למרות שהיה ער לכך, קבע בית משפט קמא שמאחר והתביעה בחרה שלא להגיש את תעודות הבלון, וההלכה קובעת שדי בראייה מספקת ולא צריך ראייה מקסימאלית, אזי די בכך.

אמירתו של בימ"ש קמא את הדברים הללו דומה לאמירתו של בית משפט אחר, אשר בפניו נאשם המואשם בהתפרצות על סמך בדיקת ט.א, הכופר באשמה, חוות הדעת וכל הצריך לעניין הוכחה שטביעות אצבעותיו של הנאשם נמצאות בדירה אינן מוגשות לבית המשפט, אך מאחר והתביעה בחרה שלא להגישן, חזקה עליהם שהם נמצאים וקיימים ודי בכך.

אמירה שהתביעה בוחרת איזה ראיות להגיש ולא בית משפט צריך לבדוק אם הראיות שהוגשו די בהן להרשעה, היא אמירה שיש בה, בלשון המעטה, מן הטעות.

לו הוכח בודאי לא בפני בית משפט קמא, שהנאשם תקף שוטרים, ואף אם תקף אותם, לא הוכח שעשה כן בגלל שהוא שיכור, בדיקת המאפיינים שעבר ונמצאת בתיק בית משפט קמא הייתה ללא דופי, גם אם המערער הודה ששתה וחזר בו, וגם אם לא עלה לדוכן העדים, אין הדבר כדי לסייע בידי התביעה, שהיא צריכה להוכיח שהמכשיר שבו נמצאה הכמות של האלכוהול בגופו של המערער היה מכויל עפ"י הנחיות המשטרה ועפ"י נהלי היצרן.

בנסיבות אלה, יש לזכות את המערער.

הגם שהנני מזכה את המערער, צודק ב"כ המדינה בטיעונו כלפי ב"כ המערער בתיק זה, וגם בתיקים אחרים, והערתי כבר בתיק אחר לב"כ המערער, שיהיו טענותיו צודקות ככל שיהיו, גם אם יש לו טענות על התנהלות הדיונים של בית משפט, מחובתו להתבטא בלשון ראויה בבתי משפט, כך בעל פה וכך על דרך הכתב.

אינני נעתר לבקשה להעביר העניין ללשכת עורכי הדין, אבל הנני, בשלב זה, חוזר ומבקש מעו"ד קולקר, ככל שהוא מבקש להגיש ערעורים שיישמעו בפניי בעתיד, לנצור את לשונו ולנהוג בנימוס בבתי המשפט השונים, בוודאי בבית משפט לתעבורה על כל שופטיהם, גם אם דעתו אינו מתקבלת, וכפי הנראה, אינה מתקבלת במקרים מסוימים.

אין קשר בין השתלחות אישית בשופט או בבית משפט לבין נכונות הטיעונים, וכפי שעו"ד קולקר מבקש שישמרו על כבודו, צריך הוא לשמור על כבודם של אחרים כל בני אדם באשר הם, בוודאי גם על כבודו של בית המשפט.

שימוש בביטוי "עמדת כב' השופטת, הסולדת מכל מה שנראה בעיניה כהיאחזות בכל בדל של תואנה פרוצדוראלית..." או ביטויים דומים כמו הטענה שבית משפט מאיים על צד מהצדדים, אינם ראויים.

לגופו של ערעור, הערעור מתקבל והנני מוצא לזכות את המערער, במקרה זה, בדינו.

במידה ושולם קנס, יוחזר מה ששולם אל המערער.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי