ארדמן נ' אייר פראנס AIR FRANCE

פסק דין

הצדדים וכתבי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 26,936 ₪, בטענה כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לספק לו כיסא גלגלים עם רדתו מהמטוס, בשדה התעופה. לטענת התובע הזמין טיסה ארצה ליום 5.5.13 ממונטווידאו אורוגוואי, לסאו פאולו, משם לפריז ומשם לתל אביב. בהגיעו לנמל התעופה בסאו פאולו, לא סופק לו השירות המבוקש, וכך גם כשהגיע לפריז. מכתב התביעה עולה כי התובע תכנן מנוחה של שתים עשרה שעות בנמל התעופה בפריז, באחד מבתי המלון שבשדה התעופה.

בדיון טען התובע כי לו ידע אודות השביתה היה מבקש להחליף את כרטיס הטיסה לחברה אחרת. לדבריו לא הזמין מקום בבית מלון, כפי שתכנן, אלא המתין בטרקלין הנתבעת בשדה התעופה, כשתיים עשרה שעות, שכן לא יכול היה להגיע לבית המלון, ללא כיסא גלגלים.

לטענת הנתבעת, חברת התעופה באמצעותה טס התובע ממונטווידאו לסאו פאולו הינה חברת התעופה הברזילאית טאם, ולפיכך אינה חייבת לפצות את התובע, אף אם נכונה טענתו, לפיה לא סופק לו כיסא גלגלים בשדה התעופה בסאו פאולו.

באשר לטיסה לפריז - טוענת הנתבעת כי בנמל התעופה פרצה שביתה. החובה לספק שירותי סיוע וכסאות גלגלים חלה על עובדי נמל התעופה ולא על ידי עובדים המועסקים על ידי הנתבעת. בשל השביתה, לא יכולה הייתה הנתבעת לפעול לספק לתובע את שירותי הסיוע. הוסיפה הנתבעת וטענה כי רשות שדות התעופה בצרפת שלחה לתובע פיצוי בגובה של 300 אירו, אך הוא נמנע מלקבלם. הנתבעת מפנה לאמור בכתב התביעה, לפיו בשלב מסוים, לאחר שהמתין התובע בטרקלין של הנתבעת, ולמרות השביתה, סיפקו נציגי הנתבעת לתובע כיסא גלגלים, על מנת לאפשר לו להגיע לאזור טרקלין אחר, קרוב יותר לשער, ממנו אמורה הייתה להמריא הטיסה לתל אביב.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

אין לי ספק כי העדר כיסא הגלגלים היקשה מאד על התובע, עם זאת שוכנעתי כי עקב השביתה, נבצר מהנתבעת לספק לתובע סיוע של כיסא גלגלים בשטח נמל התעופה בפריז.

באשר לטיסה ממונטווידאו לסאו פאולו – אין מחלוקת כי התובע הגיע לסאו פאולו בטיסה של חברת התעופה טאם, כך שאין על הנתבעת כל חובה לפצותו בגין העדר השירות.

באשר לטיסה לפריז – לטענת הנתבעת הוגדרה דרגת נכותו של התובע במשמעות שהתובע מסוגל לנוע בכוחות עצמו על הקרקע ובתא הנוסעים של המטוס וכי הוא מסוגל לרדת ולעלות במדרגות, אך זקוק לסיוע של כיסא גלגלים כדי לנוע מרחקים, בין הטרמינל למטוס ובטרמינל עצמו.

עוד נטען כי החל משנת 2008 אין החובה לספק שירותי סיוע וכסאות גלגלים חלה על חברות התעופה, אלא על עובדי שדה התעופה. מקובלת עלי טענתה של הנתבעת לפיה השביתה מנעה ממנה אפשרות לספק לתובע שירותים של כיסא גלגלים.

לטענת התובע היה על הנתבעת להודיע לו אודות השביתה. מכתב ההגנה עולה כי השביתה בנמל התעופה בפריז פרצה ביום 2.5.13. מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי התובע יצא את מונטווידאו ביום 3.5.13. לא שוכנעתי כי הנתבעת ידעה מבעוד מועד אודות השביתה, וכי אף אם ידעה, היה עליה לצפות שתימשך עד ליום 5.5.13.

כאמור בכתב התביעה, בשלב מסוים, אם כי מאוחר, סופק לתובע שירות של כיסא גלגלים, כך שדומה שהנתבעת פעלה על מנת להקל על התובע, למרות השביתה.

אין מחלוקת כי רשות שדות התעופה בפריז ביקשה לפצות את התובע בסך של 300 יורו, אך הוא נמנע מלקבלם, מטעמים השמורים איתו. בפיצוי זה, יש משום הודאה באחריותה של רשות שדות התעופה בפריז לאי מתן השירות של אספקת כיסא גלגלים בתחום נמל התעופה.

בנסיבות בהן שוכנעתי כי נבצר מהנתבעת לספק לתובע כיסא גלגלים בתחום שדה התעופה, לא מצאתי לנכון לדון בגובה הנזק.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בנסיבות לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.