ארדיטי נ' יונה

פסק דין

זו תביעה בגין ארבעה שיקים ע"ס 6,500 ₪ כל אחד, סכום החוב בתיק ההוצל"פ כיום 65,051 ₪.

ביום 25.11.08, בדיון בהתנגדות, הוחלט לתת לנתבעת רשות להתגונן שהותנתה בהפקדת ערבות בסך 20,000 ₪ שהופקדה.

ביום 4.2.10, נשמעו הראיות, בדרך של הקלטה והצדדים סיכמו בסיום הדיון.

התובע לא התייצב ולא הגיש תצהיר עדות ומשכך, רק הנתבעת שהגישה תצהיר באמצעות בעלה שנחקר על תצהירו, הביאה עדים.

גדר המחלוקת כפי שנקבע בזמנו , האם השיקים נשוא התובענה, נפרעו בדרך של העברת כספים לחשבון התובע.

הבעל נסמך על העובדה, שמלכתחילה היה מדובר בסדרה של 8 שיקים, מתוכם רק 4 נתבעים, מה שמחזק את טענת הפרעון.

כן מפנה לפרוטוקול חקירת התובע בתיק אחר שבין הצדדים וביחס לתקופה אחרת, ת.א. 40384/07, בו ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת גלר, עליו הוגש ערעור על ידי הבעל ונמשך, ומקבל את מלוא התביעה של התובע כלפי הבעל.

לגישת הנתבעת, מחקירת הבעל שם עולה, שהשיקים של אשת הנתבע ונשוא הדיון כאן, נפרעו. בעניין זה, ב"כ התובע טוען כי הפרוטוקול אינו מלמד זאת, אלא נהפוך הוא, מחזק הטענה כי נותר חוב בגין ארבעת השיקים נשוא הדיון כאן.

שני הצדדים מפנים לפרוטוקול הדיון בתיק האחר מיום 10.2.08 בעמודים 13-15.

כן מציין ב"כ התובע, כי בפני המותבים הנוספים שדנו בתיק האחר, הודה למעשה הבעל, כי לא פרע את כל השיקים, בכך שאמר כי רק חלקם שולם. ואין מחלוקת כי כאן נתבעים רק ארבעה מתוך השמונה שנמסרו באותה סידרה. כן מציין ב"כ התובע כי התובע בעדותו בתיק האחר, מציין מפורשות קיום חוב בגין ארבעת השיקים נשוא הדיון כאן.

לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה ביחס לשלושה מתוך ארבעת השיקים נשוא הדיון.

מן הדיון שבפני ברור שהבעל סבור שהעברות הבנקאיות הינן בגין דמי שכירות מגיעים ולא בגין השיקים נשוא הדיון כאן (של אשתו), הנתבעת, ושניתנו לגמר חשבון קודם, מכאן שטענת הפרעון עפ"י דפי הבנק שצורפו אינה יכולה להתקבל. משכך יכולה להיתמך הטענה רק מדברי התובע ככל שמאשרים העדר חבות ביחס לשיקים. לא ראיתי בפרוטוקול האחר, שהתובע מאשר את טענת הפרעון של השיקים כאן. נהפוך הוא. הוא עומד על כך כי קיים חוב בגינם. למשל עמ' 13 שורה 16 וכן בעמ' 5 שורה 25. יחד עם זאת, בהמשך החקירה בעמ' 15 שורה 24 עונה התובע כי: "יתכן ומגיע לו עוד שיק". כאמור, התובע בחר שלא להגיש תצהיר ולא להיחקר בדיון בפניי. אני סבור שלגבי שלושה מתוך ארבעת השיקים לא עבר הנטל המשני מן הנתבע לתובע לסתירת טענת הפרעון, שלא הוכחה ולו כזית, יחד עם זאת, נוכח אמירת התובע שצוטטה לעיל, וביחס לאחד השיקים, יש בה להעביר לעניין שיק אחד, הנטל המשני בחזרה לתובע, להבהיר ולהסביר בעניין, שבא מפיו, ובהעדר התייצבות ועדות מטעמו, וחוסר יכולת לחקרו בעניין, יש לזקוף עניין זה לחובתו, ולקבל את טענת הפרעון, ביחס לאחד מהשיקים, שהתובע עצמו מאשר, כי יתכן ומגיע בחזרה לנתבעת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת ביחס ל- 3 השיקים ז.פ 3.5.03, 5.8.03, 5.9.03 ונדחית ביחס לשיק שז.פ. 5.10.03. החוב בתיק הוצל"פ יעודכן באופן שיחושב סכום החוב מחדש בגין 3 השיקים לעיל לגביהם נדחית ההתנגדות ויותאם לכך שכ"ט א' ואגרת הוצאה לפועל וכן הצמדה וריבית כחוק, ועל הסכום המעודכן כפי אישורו של ראש ההוצל"פ יימשכו ההליכים. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הדיון בפניי, ובהתחשב גם בדחייה לגבי אחד השיקים, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק.

הערבון הקיים בתיק יחולט לטובת התובע, ויועבר לידי בא כוחו, ועל חשבון החוב הפסוק שנקבע לעיל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תש"ע, 07 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.