ארגון עזרת אחים ברית יוסף יצחק ואח' נ' מראות אימג' בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם דורון יעקובי מיום 4.4.11, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת לביטול פסק דין שניתן כנגדה במעמד צד אחד (תא"ק 19337-07-10).

בהתאם להחלטתי מיום 8.5.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים. במערערת הוסיפה והגישה סיכומי תשובה מטעמה.

בהחלטתו קבע הרשם כדלקמן:

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, שכן פסק הדין ניתן ביום 4.11.10, ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 2.3.11.

מעיון בכתבי הטענות ובמסמכים ולאחר שנחקר מצהיר המערערת על תצהירו, עולה כי המסירה בוצעה כדין, בכתובתה הרשומה של המערערת ברשם העמותות במועד הרלבנטי לביצוע המסירה, ולפיכך אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

אין לבטל את פסק דין מחמת שיקול הדעת. התביעה מבוססת על הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בחודש מאי 2009, לפיו נקבע כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 6,000 ₪, בתוספת מע"מ על פי התנאים שפורטו בהסכם. כן נקבע כי ככל שהמערערת לא תעמוד בתנאי ההסכם נקבע על ידי הצדדים פיצוי מוסכם בסך של 12,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי המערערת לא עמדה בכל תנאי ההסכם, הן בכל הנוגע לתשלומים והן בכל הנוגע למועדים. כמו כן אין מחלוקת לגבי ציון הפיצוי המוסכם בהסכם וכן לגבי חתימות הצדדים על ההסכם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה, ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

כפי שקבע הרשם הנכבד נכונה בהחלטתו, גם אני כשלעצמי סבור כי על יסוד המסמכים שהוגשו מטעם הצדדים יש לקבוע כי המסירה למערערת בוצעה כדין.

כפי שעולה מתצהיר השליח המוסר אשר צורף על ידי המשיבה לבקשה למתן פסק דין בהעדר, המסירה למערערת בוצעה במענה הרשום של המערערת, כפי הוראת תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). המשיבה אף הציגה בפני הרשם אישור מאת רשם העמותות לפיו במועד הרלבנטי בו בוצעה המסירה היתה כתובתה של המערערת ברח' הרב לופיאן 16, שכ' רמת שלמה א', ירושלים 97422 – היא הכתובת בה בוצעה המסירה על ידי המשיבה. במהלך חקירתו על תצהירו בפני הרשם אישר מצהיר המערערת כי כתובתה של המערערת היתה בעבר באותה הכתובת בה ביצעה המשיבה את המסירה וכפי טענתו הכתובת שונתה על ידו ועדכון נשלח לרשם העמותות.

לפיכך, על בסיס האמור הנני סבור כי בדין קבע הרשם כי המסירה של כתב התביעה למערערת בוצעה כדין. בנקודה זו אציין כי איני מוצא כל רלבנטיות לטענות המערערת בפניי לעניין תפקידו של מר סטבון (אשר שמו מופיע על גבי תצהיר המוסר כמי שסרב לחתום על אישור המסירה, אצל המערערת בזמנים הרלבנטיים. תקנה 484 לתקנות מטילה על התובע החובה להניח את כתב התביעה במשרדה הרשום של החברה ותו לא. (ראה בעניין זה ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ, פ"ד ל(1), 77).

זאת ועוד, הנני סבור כי צדק הרשם בדחותו את הבקשה אף משיקולי בית המשפט. כפי שעולה מחקירתו, אישר מצהיר המערערת מפורשות כי המערערת חתמה על הסכם הפשרה וכן כי לא עמדה בתנאיו של ההסכם העומד בבסיס תביעתה של המשיבה. כמו כן, במהלך חקירתו התקשה מצהיר המערערת לפרט טענות ההגנה של המערערת כנגד הפיצוי המוסכם הנתבע על ידי המשיבה בכתב התביעה. (ראה עמ' 2 לפרוטו' שורות 16-17).

לנוכח הטענות שהעלתה המערערת בכתבי טענותיה הנני מוצא לנכון לציין כי העובדה שלבית המשפט הסמכות להפחית הפיצוי המוסכם על פי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, אין בה כשלעצמה כדי להוות הגנה בפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם, כפי שמנסה לטעון המערערת. על הנתבע בתביעה לתשלום פיצוי מוסכם להתכבד ולהראות כי הפיצוי כפי שנקבע אינו עומד ביחס סביר לנזק אותו צפו הצדדים במועד כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.

אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"א, 03 יולי 2011, בהעדר הצדדים.