ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מגאר ואח'

החלטה

1.מונחת בפני בקשה, לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, כמצוות הוראה סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999.

2.תיק זה נפתח בהליך רגיל של תביעה כספית בסך של 9,000 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין ביצוע עבודות הסעת תלמידים. תיק זה אוחד לבקשת המשיבה עם תיק מס' 8914-04-10 שהוגש ע"י המשיבה כנגד המבקשת בסדר דין מקוצר על סך של 46,064 בגין ביצוע עבודות הסעת תלמידים, סכום שתוקן מאוחר יותר לסך של 14,400 ש"ח.

3.במסגרת תיק מס' 8914-04-10 הגישה המבקשת בקשה זהה לזו שבפני עוד ביום 18/7/10 ובעניינה נקבע כי תועבר לתגובת המשיבה תוך 20 יום. בהעדר אישור מסירה של הבקשה והעדר תגובה, לא ניתנה בה החלטה דאז ולכאורה נמצא כי המבקשת זנחה את הבקשה. הבקשה הועלתה בשנית במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28/6/11.

4.בתאריך 28/6/11 התקיים דיון בפני כב' השופט מרדכי נדל ובמסגרתו ניתנה החלטה במעמד הצדדים לפיה על הצדדים להודיע שככל שישנה הסכמה על כמות הסעות נשוא התביעה אזי ינתן פס"ד לפי סעיף 79א בתיק זה ובאשר לתיק השני, היה על ב"כ המבקשת להודיע תוך 30 יום על הסכמתו למתן רשות להתגונן, שאם לא יקבע מועד לחקירת מצהירים. כמו כן נקבע מועד להוכחות ליום 25/3/12.

5.עיון בתיק מעלה שב"כ הצדדים לא פעלו בהתאם להוראות ההחלטה. ביום 10/10/11 הוגשה הבקשה שלפני, שהיא כאמור, בקשה זהה לזו שהוגשה בתיק 8914-04-10 ביום 18/7/10 אשר חודשה בדיון שהתקיים ביום 28/6/11.

6.המבקשת טוענת ברישא של הבקשה, כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך שלא יפחת מ- 20,000 ₪ לאור הוראת סעיף 353 א שלפיו הפקדת ערובה בכל מקרה שמדובר בחברה בע"מ, הינה נקודת המוצא, ולא ניתן לפטור חברה בע"מ מהפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים, ובענייננו, כך לפי המבקשת, לא מתקיימים החריגים, ובכל מקרה הנטל להוכחת חריגים אלו מוטל על המשיבה/התובעת. בסיפא של הבקשה הוקטן סכום הערובה לסך של 10,000 ₪, לכל הפחות.

7.המשיבה, בתגובתה, דוחה את הבקשה, וטוענת כי בנסיבות התביעה וסכומה אין לחייב בהפקדת ערובה. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, היא חברה פעילה ובבעלותה נכסים רבים, בין היתר, כלי רכב מסוגים שונים וכי ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת אם זו תזכה בדין. המשיבה מפנה לפרוטוקול הדיון ולהחלטה מיום 28/6/11.

8.סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

9.הסעיף קובע שני תנאים, שבהתקיימם, רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, האחד, עסקינן בחברה בע"מ, השני, הוגשה בקשה ע"י הנתבע. בית המשפט רשאי לא לחייב בערובה, אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה יכולת לשלם הוצאות הנתבע.

10.בבואי ליישם את הוראות הסעיף על המקרה שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל אך לא בגובה הערובה שהתבקש, אלא בסכום מופחת שיעמוד על סך של 1,500 ₪ בלבד.

11.מטרתו של הסעיף, להבטיח תשלום הוצאות הנתבע במקום בו התובעת היא חברה בע"מ. ומשכך, המבחן העיקרי הינו האיתנות הכלכלית של התובעת ויכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

12.שני הצדדים לא הביאו כל ראיות למצבה הכלכלי של המשיבה. המבקשת פטרה עצמה בטענה שהכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה והנטל להוכיח את מצבה הכלכלי של המשיבה מוטל על המשיבה עצמה. המשיבה טענה ליכולת כלכלית לשלם את הוצאות המשפט ככל שיפסקו, וביקשה להמציא ראיות למצבה הכלכלי הטוב, אם בית המשפט יורה כך. איני מוצאת להורות כמבוקש מאחר והיה על המשיבה להגיש ראיותיה במסגרת התגובה.

13.בהעדר ראיות למצבה הכלכלי של המשיבה הרי שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, אך בשים לב לנסיבות העניין, סכום התביעה, התנהלות המבקשת בהקשר לבקשה הראשונה, אני סבורה כי סכום הערובה הראוי הינו בסך של 1,500 ש"ח בלבד, כמו גם נוכח העובדה כי הדיון בשתי התביעות שהוגשו ע"י המשיבה אוחדו.

14.אני מורה למשיבה להפקיד את סכום הערובה תוך 30 יום מהיום, אחרת תדחנה התביעות כמצוות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.