1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333+335 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (שתי עבירות) ונהיגה בקלות ראש (לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, בתאריך 1.6.06 שעות הערב הוא בילה ביחד עם המתלונן, ושניהם שתו משקאות אלכוהוליים. בהיותם במגרש החניה התפתח בין השניים ויכוח , שגלש להחלפת מהלומות. למקום הגיע אדם נוסף שניסה להפריד בין הרבים. הנאשם נכנס לרכבו והחל לנסוע לעבר המתלונן והאחר, במטרה לדרוס את המתלונן. הנאשם המשיך בנסיעה, דרס את המתלונן , אשר עף על חלון הרכב ונפל על הכביש ואף פגע קלות באחר, שהצליח לחמוק ממנו. בהמשך נסע הנאשם לאחור , כשהוא דורס את המתלונן פעם נוספת , כאשר האחרון מוטל על הכביש. לאחר מכן, הפנה הנאשם את הרכב לעבר האחר במטרה לדרוס גם אותו, והאחרון עף מעוצמת המכה ונפל על המדרכה. אזרחים שהגיעו למקום הרחיקו את האחר מן המקום, באופן שנמנעה פגיעה חמורה יותר. המתלונן והאחר אושפזו בבית חולים ונגרמו להם חבלות חמורות.
2. המתלונן העיד כי בעקבות החבלות הוא אושפז 4 ימים במחלקה לטיפול נמרץ בלי הכרה ולאחר מכן היה מאושפז במחלקה האורטופדית עקב שברים בידיים וברגליים. המתלונן היה מאושפז כארבעה וחצי חודשים ועד היום הוא נזקק לניתוחים וטיפולים.
המתלונן אישר כי הוא והנאשם שתו בירה וודקה והיו שיכורים ובעקבות זאת התרחש הארוע .
3. שרות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם, ממנו עולה כי הנאשם חולה במחלת ניוון שרירים ומתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. הנאשם עלה לישראל מרוסיה בשנת 2000 ומתגורר בכרמיאל עם אשתו וארבעת ילדיו. הנאשם נוהג לשתות כמויות גדולות של אלכוהול והביע בפני שירות המבחן רצון לגמילה.
שרות המבחן ציין כי לנאשם דפוסי התנהגות אלימים ולכן נמנע מהמלצה טיפולית במסגרת שירות המבחן. יחד עם זאת הוא המליץ לשלבו בבית הכלא בטיפול במכורים לאלכוהול.
4. ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, כאשר לטענתה מדובר במסכת אירועים מזעזעת "כמו בסרט אימה" - כאשר הנאשם מפגין התנהגות אלימה ומשולחת רסן, ללא כל הצדקה למעשיו.
5. הסניגור טען כי הארוע התרחש בעקבות תיגרה בין הנאשם למתלונן, כאשר שניהם שיכורים ואף המתלונן תוקף את הנאשם. הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולשלבו במסגרת שיקומית . הסניגור ביקש שלא להשית על הנאשם עונש של שלילת רישיון הנהיגה מאחר והנאשם נכה, מוגבל בניידות וזקוק לרכב, שניתן לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, לצרכי הניידות ולחיי היומיום.
6. הנאשם הביע חרטה על מעשיו , ביקש סליחה ממשפחת המתלונן ואמר כי הוא מבין שעשה מעשה רע. גם הנאשם ביקש לשלבו בהליך גמילה בתקופת מאסרו.
7. רבות כבר נכתב על האלימות שפשה בחברתנו ועל הצורך למגרה. בעניינו של הנאשם מדובר ברף הגבוה של האלימות, כאשר הנאשם פגע בשניים ורק עקב התערבות אחרים נקטע מסע האלימות שלו ויפים בעניינו דברי כבוד השופט לוי בע"פ 4418/06 מדינת ישראל נ. עומר גריפאת (לא פורסם - פסק דין מיום 20.11.06) ןלפיהם "מדובר בגילוי נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, כאשר אנשים מן השורה אינם מהססים עוד להשתמש בכלי נשק קרים ואף חמים כדי "ליישב" את מה שנראה בעינהם כ"מחלוקות". גם בעברו של הנאשם עבירת אלימות, כאשר בשנת 2002 הוא הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג .
8. בנסיבות שכאלה - הענישה חייבת להיות מחמירה - הן במטרה לגמול לנאשם על אלימותו והן כדי להרתיע את הרבים ( וראה : ע"פ 5203/06 מדינת ישראל נ. נניקשוילי - לא פורסם). יחד עם זאת, בשקלול השיקולים לעונש אני לוקחת בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונכותו.
לענין נכותו של הנאשם - אני לוקחת בחשבון בגזירת דינו של הנאשם את עובדת היותו מוגבל בניידות והצורך שלו ברכב. יחד עם לאור העובדה שהנאשם עשה שימוש ברכב לצורך ביצוע העבירות בהן הורשע - לא אוכל להימנע משלילת רשיונו, כחלק מעונשו.
9. בשים לב לכל האמור אני גוזרת על הנאשם:
א. 6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה - 2 שנות מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי בתקופה של 2 שנים ממועד שחרורו מן המאסר לא יעבור הנאשם עבירה מן העבירות בהן הורשע ו/או כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע עליה.
תקופת המאסר תימנה מיום מעצרו של הנאשם - 1.6.06
ב. פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם לתקופה של 24 חודשים ממועד שחרורו מן המאסר.
ג. לאור תקופת המאסר הממושכת ומצבו של הנאשם, כמפורט בתסקיר וכנטען על ידי הסניגור, איני משיתה על הנאשם פיצוי כספי למתלונן ולאחר בהם פגע , כאשר אין בכך כדי למנוע מהנפגעים להגיש נגד הנאשם תובענה אזרחית בגין נזקיהם.
ד. בשים לב למצבו הבריאותי של הנאשם, לרצונו להגמל ולהמלצות שירות המבחן, ניתנן בזאת המלצה לשב"ס לשבץ, במידת האפשר, את הנאשם בתוכנית גמילה מאלכוהול במסגרת כלא "חרמון".
והודעה זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.