התנהגות הנאשם בה הורשע
הנאשם הודה, במסגרת הסדר דיוני שבמהלכו תוקן כתב האישום, במה שיוחס לו בו.
ביום 2.2.10 בשעות הצהריים, בעת שהיה פסול מנהיגה, נהג הנאשם ברכב רחובות טייבה, כשעמו שני נוסעים. אנשי משטרה שעסקו בפעילות שגרתית במקום, ביקשו לעכב את הרכב כדי לבדוק את אחד הנוסעים, ועל כן קראו לו לעצור. מיד לאחר שהבחין ברכב המשטרה, נמלט הנאשם ממנו בנהיגה מהירה ופרועה, כאשר השוטרים דולקים אחריו. הוא המשיך כך ברחובות העיר טייבה, התנגש בקיר חנות מכולת ופגע גם בכלי רכב אחרים שהפריעו לו בנתיב מנוסתו.
בעודו נמלט כך, פגע ברכבו בילד קטן כבן 5 שנים, שחזר לביתו מן הגן, וגרם לו פצעי שפשוף בבטן ובמותן ימין. לאחר נהיגה פראית, גם בהמשך, נאלץ הנאשם לעצור בשל כלי רכב שחסמו את דרכו. באותו שלב ברח יחד עם האחרים מן הרכב, עד שנעצר על ידי השוטרים. כאשר נערך חיפוש על גופו בתחנת המשטרה, לאחר שנעצר, נמצא בתוך גרבו הימנית סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 1.46 גרם.
על פי אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות:
1.
סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").
2.
תקיפת קטין - עבירה לפי סעיף 368ב (א) רישא לחוק.
3.
נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.
4.
החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי - עבירה לפי סעיפים 7 (א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג-1973.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה הזכיר את פרטי התנהגותו של הנאשם ואת העבירות שביצע ועמד על הרשעותיו הקודמות ועל הנזק שנגרם לילד שבו פגע הנאשם, כתוצאה מן הטראומה הנפשית שחווה.
המדובר, כך טען, במעשה החוזר ונשנה במחוזותינו, כאשר אנשים אוחזים בהגה ונמלטים בפראות מפני המשטרה, מסכנים נהגים אחרים והולכי רגל והכל בשל רצונם להימלט מאימת הדין, בשל עבירה אחרת שביצעו קודם לכן.
מתוך עיון בעברו הפלילי של הנאשם, אמר ב"כ המאשימה, כי המדובר בפגע רע שלמרות גילו הצעיר יחסית, יליד 1982, כבר הספיק לבצע עבירות רבות מאז שנת 1998 וריצה עונשי מאסר בפועל אחדים, במהלך השנים. עונשי מאסר על תנאי לא הרתיעוהו, כולל עונש מאסר מותנה בן 15 חודשים שנגזר עליו בבית משפט השלום בחיפה בתיק 2048/06, שאושר בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"פ 1163/06 הגם שעונשו הוחמר שם, ואשר בנסיבותיו דומה עד מאוד לנסיבות שבעניינינו, למרות שהוראת החיקוק הייתה חמורה פחות.
ואם לא די בעבירה המרכזית, הרי שהנאשם חטא גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, והחזיק ברשותו סם, שלא לדבר על כך שפגע, אגב נהיגתו הפראית, בילד הקטן.
ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה מתאימה, שרף הענישה הרגיל בה הוא של 4 שנות מאסר בפועל. מאחר ולנאשם עבר מכביד, יחסית, וביצע עבירות נוספות, ראוי שרף הענישה בענייננו יגיע לעונש מאסר בפועל של יותר מ-5 שנים במצטבר לעונש המותנה שיופעל, בנוסף למאסר מותנה ולפסילת רשיון נהיגה ארוכה. לזה יש להוסיף פיצוי לילד שנפגע ולבעל המכולת שהנזק לעסקו הגיע כדי
1,000 ש"ח.
ב"כ הנאשם טען, כי התובע צודק אולי, מבחינתו, באופי טיעונו, אך הוא התעלם מנתונים נוספים, כולל נסיבות אישיות והצורך לשקם את הנאשם, הצריכים להילקח בחשבון בעת גזירת דינו.
הוא סיפר על הנאשם ועל כך שגדל עם הורים חולניים, כאשר להם הפרעות כאלה ואחרות, ואב קשה יום הצריך לפרנס את המשפחה ואיננו נמצא בבית. בשלב מסוים של לימודיו כתלמיד, התדרדר לחברה רעה ונגרר אחריה. ענישה חמורה בבית סוהר איננו הפתרון בנסיבות כאלה.
עוד סיפר, כי היחידה המטפלת בנאשם היא אחותו, אלא שגם היא, כבעלת משפחה משלה, איננה יכולה להקדיש לו את הזמן הנחוץ. עובדה היא, כי במהלך כל הדיונים בעניינו, לא התייצב בבית המשפט איש מבני משפחתו או מחבריו.