ארבל נ' עמיאל תעופה ותיירות בע"מ ואח'

החלטה בבקשה 15

בקשת נתבעת 3 לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ["הנתבעת" ו"התקנות"].

רקע

1. ביום 6.7.05 הגיש התובע תביעת נזקי גוף נגד נתבעות שונות, לרבות הנתבעת, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעת חופשה מאורגנת במרמריס שבטורקיה. לטענת התובע, ביום 8.8.00 ובעת שהותו במועדון הפועל במלון ומנוהל על ידי הנתבעת [להלן - "המלון"], נכנס אל מימי מעגן סירות, הלך בהם, עלה על מפגע נסתר שהונח שם על ידי עובדי המלון, החליק עליו, נחבל ונגרמו לו נזקי גוף [להלן – "התאונה"]. התביעה מפרטת נזק משני סוגים: האחד, נזק אורטופדי בקרסול והשני, נזק לבבי שנגרם כבר בישראל לאחר ובעקבות ניתוח בקרסולו שעבר בישראל. התובע בוטח בביטוח נסיעות ישראלי אך הוא תובע את נזקיו מכל הגורמים שהביאו אותו לטענתו למצב של נזק, לרבות סוכנויות ומארגני הנסיעות הישירים בישראל, חברות אחראיות על פעילות המלון והמבטחות שלהן. הנתבעת, כך נטען, הינה החברה המפעילה במישרין את המלון.

2. בהחלטתי מיום 15.10.06 קבעתי כי לבית המשפט הישראלי נתונה סמכות המקומית – הבינלאומית לדון בתביעה כלפי נתבעת 6, חברה מתוך מבנה קונצרני לעסקי תיירות וכלפי נתבעת 5, חברת בת של נתבעת 6. בבסיס ההחלטה, קניית סמכות בינלאומית מכוח המצאה למורשה בישראל ולפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 [להלן – "התקנות"] .

3. החלטה זו נהפכה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי. התובע לא השלים עם המצב והגיש בר"ע 2737/08 לבית המשפט העליון.

4. התובע הגיש כבר ביום 16.6.08 בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום, לרבות ביחס לנתבעת. בהסכמת הצדדים שנכחו בהליך הוסכם על הארכת מועד למתן החלטה עד לאחר ההחלטה בבית המשפט העליון.

5. בהחלטה מיום 29.1.09 קיבל השופט דנציגר את הבר"ע באופן חלקי במובן זה שאישר כי נתבעת 6 קיבלה את התביעה כדין באמצעות מורשה. הוא דחה את הבר"ע ביחס לנתבעת 5, מהטעם שמורשה עבור נתבעת 6 אינו מורשה עבור נתבעת 5. בין היתר קבע כי הפורום הנאות לבירור התביעה כלפי נתבעת 6 הינו בישראל, בין היתר מכוח העדפת מיקומו של הצרכן הנזיקי ומתן משקל לשכלולי הטכנולוגיה, קלות ונגישות המתדיין הזר לפורום, או "גלובליזציה" [להלן – "ההחלטה בבר"ע" או החלטת דנציגר"].

6. בהחלטתי מ – 14.2.09 התרתי לתובע להמציא את תביעתו אל מחוץ לתחום בהתאם למנגנון הקבוע בתקנה 500 לתקנות. בהיות הבקשה במעמד צד אחד, שמורות לה לנתבעת מלוא טענותיה, הן באשר להיתר ההמצאה אל מחוץ לתחום והן באשר לפורום הנאות.

7. ואכן התובע המציא לנתבעת את כתב התביעה בצירוף הזמנה לדין. כעת נפתחה חזית בנושא דין ההמצאה ודין הפורום. הנתבעת מבקשת לבטל את היתר ההמצאה ובנוסף לקבוע כי בית משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, ההיפך, בית המשפט הטורקי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה.

טענות הצדדים

8. הצדדים פרשו את טענותיהם על גבי כרכים עבי כרס. לאחר עיון עולות מספר מחלוקות עיקריות. אדון בהן לפי סדר לוגי.

9. התיישנות: לטענת הנתבעת התיישנה התביעה כלפיה בחלוף 7 שנים מהתאונה, כלומר ב – 8.8.07. לשיטתה לא מועד הגשת התביעה הוא הקובע, אלא מועד הגשת הבקשה אל מחוץ לתחום וזו הוגשה כאמור לאחר התיישנות התביעה. התובע טוען כי המועד הקובע והעוצר את מרוץ ההתיישנות הוא מועד הגשת התביעה ולפיכך לא התיישנה בעת הגשתה לרבות לא כלפי הנתבעת.

10. שיהוי: לחילופין טוענת התובעת כי התובע השתהה בהמצאת התביעה ומכאן שויתר עליה, בנוסף נגרם לה נזק מהותי – ראייתי, היא שינתה את מצבה לרעה, התובע פעל כלפיה בחוסר תום לב ונמנע ממיצוי זכותו מול המבטחת שלה בטורקיה, כאשר היו ידועים לו פרטי המבטחת ואף נפתח "הליך" לטיפול בדרישתו. לטענת התובע לא חדל בשיהוי ופעל בהתאם להוראות בית המשפט.

11. השתק: לטענת התובע מנועה הנתבעת או מושתקת מלטעון כנגד ההמצאה וכנגד הפורום הנאות זאת לאור החלטת דנציגר, זאת בין היתר לאור זהות העניינים שהוכרעו שם והיות הנתבעת חליפה "מסחרית" או בעלת "קרבה משפטית" לנתבעת 6 והאינטרסים שלה יוצגו על ידי נתבעת זו בבר"ע. לטענת הנתבעת אין בינה לבין נתבעת 6 "חליפות" או "קרבה", זכותה לייצג את האינטרס שלה באופן עצמאי וקיים אף ניגוד אינטרסים בינה לבין יתר הנתבעות, המעוניינות בצירופה להליך בבחינת "כיס עמוק". בנוסף, החלטה בבקשת ביניים אינה יכולה לייצר השתק שכן לא התקיימו התנאים לכך ובעיקר החלטת דנציגר לא הכריעה פוזיטיבית בפלוגתא או בעילה.

12. היתר המצאה: לטענת הנתבעת לא התקיימו התנאים למתן היתר ולחילופין יש לבטלו:

התובע לא פירט ולא הראה עילת תביעה ברמת הוכחה של "שאלה רצינית לדון בה" שכן אינו מפרט כיצד התרחשה התאונה ומבסס טענתו על מסקנה משפטית גרידא. מה שטען אינו מבסס רשלנות ולכל היותר מצביע על "סכנה רגילה". לאור חוות דעת מומחה נתבעות אחרות, לא נותרה לתובע נכות אורטופדית ומצבו נגרם כתוצאה מתחלואה כללית.

התובע לא הראה עילת המצאה לפי תקנה 500 [10] לתקנות: הוא לא ביסס כי הנתבעת הינה "בעל דין דרוש", צירוף הנתבעות הישראליות הינו מלאכותי, העילות כלפיהן אינן אמיתיות ולחילופין, אינן דומיננטיות. מעבר לכל, לבית המשפט שיקול הדעת לבטל את ההמצאה לאור מקום ביצוע העוולה.

13. התובע חולק על כל אלה: לטענתו עליו להראות בשלב זה שתביעתו ראויה לדיון וכך עשה.

לו ישבה הנתבעת בארץ, היה בית המשפט מוסמך לברר את התביעה נגדה. בהינתן זאת, היה ראוי לבררה ביחד עם התביעה נגד הנתבעות הישראליות. צירוף הנתבעות הישראליות אינו מלאכותי, העילות כלפיהן אמיתיות וזאת יוכח במסגרת ההליכים המקדמיים. שיקול דעתו של בית המשפט לאור מקום ביצוע העוולה כבר נבחן בהחלטת דנציגר ואין מקום לסטות מקביעתו.