פסק דין
במסגרת התובענה שלפניי, מבקש התובע לחייב את הנתבעות לפצותו על נזק שנגרם לחלקו הקדמי של רכבו, במסגרת תאונת שרשרת, בה היה רכב הנתבעת 1, נהוג בידי הנתבעת 3, מצוי מאחוריו.
ראוי להבהיר כבר בתחילת הדברים כי בתאונה האמורה היו מעורבים 3 רכבים, רכב התובע היה השני בשיירה ואילו הרכב הנהוג בידי הנתבעת 3 (להלן: "הרכב הפוגע"), היה הרכב השלישי.
אין חולק, כי הנתבעות פיצו את התובע על נזקיו בחלק האחורי ברכבו, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי גרם לנזק בחלק הקדמי, האם היה זה הרכב הפוגע, אשר הדף את רכב התובע אל עבר הרכב שלפני, כגירסת התובע, או שמא היה זה אשמו של התובע אשר פגע ברכב שלפניו עובר לפגיעה שנגרמה על ידי הרכב הפוגע?
התובע והנתבעת 3 נחקרו על אודות גירסאותיהם, וכל אחד מהם גרס שהאשם הוא בשני. התובע טען שהרכב שלפניו נסע באותה המהירות כמוהו, וכי כאשר החל להאט החל אף הוא עצמו להאט, ולפתע פגע הרכב הפוגע ברכבו והדף אותו אל עבר הרכב שלפניו, ואילו הנתבעת 3 טענה, כי רכב התובע לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו, וכאשר עצר הרכב שלפניו, הנהוג בידי תלמיד בזמן שיעור נהיגה, פגע בו רכב התובע ורק לאחר מכן נפגע רכבו על ידי הרכב הפוגע, כאשר לא הצליחה לבלום את הרכב.
לשיטתה, ראתה את אירוע הפגיעה בין רכב התובע לרכב שלפניו, וניסתה לבלום, ואולם בשל תקלה כלשהי בבלמים ברכבה, לא הספיקה לעצור ופגעה ברכב התובע מאחור.
לדבריה, התובע והמורה לנהיגה אשר עשה שימוש ברכב הראשון באותה עת, התווכחו ביניהם, והיא נאלצה להמתין עד שיסיימו את הויכוח כדי לקבל את הפרטים.
מדובר בשתי גירסאות העומדות בסתירה האחת לשניה.
עדותה של הנתבעת 3 נמצאה הגיונית וקוהורנטית ומתיישבת עם ההודעה שמסרה לחברת הביטוח ולא מצאתי סיבה שלא להאמין לה. מנגד, בעדותו של התובע נמצאו סתירות פנימיות בנוגע למצב הרכבים עובר לתאונה.
כך, למשל, בעוד בגירסה ראשונה מסר התובע כי הרכב שלפניו היה בהאטה בלבד והתכוון לפנות שמאלה, הרי שבהמשך החקירה מסר כי הרכב שלפניו היה במצב של עצירה, ולאחר מכן שב בוא מחדש מגירסה זו וטען כי הרכב שלפניו היה במצב של האטה בלבד.
גם לגבי המרחק בינו לבין הרכב שלפניו נמצאו סתירות, כאשר תחילה טען כי בינו לבין הרכב שלפניו ניתן היה להכניס לפחות מכונית אחת, אם לא שתיים, ובהמשך הסביר כי הרכב שמאחוריו הדף אותו למרחק של כמטר עד שני מטר, ולכן פגע ברכב שלפניו, דבר המעיד על כך שהמרחק בינו לבין הרכב שלפניו היה קטן מזה שתיאר תחילה.
גם לעניין החלפת הפרטים היתה גירסתו של הנתבע מבולבלת בלשון המעטה, כאשר מחד טען שלא החליף כלל פרטים עם בעל הרכב שלפניו, לאחר מכן טען שהוא איננו זוכר אם החליף איתו פרטים ולכל היותר לקח ממנו מספר טלפון, ולבסוף התברר, כי פרטים כאמור אמנם נלקחו על ידו, כעולה, הן מההודעה ששלח לחברת הביטוח וצורפה לכתב התביעה, כפי שיפורט בהמשך, והן מנספח נ/1 אשר מהווה דף הפרטים של כל המעורבים בתאונה אשר לשיטת הנתבעות צורף לטופס התביעה שלח התובע אל הנתבעות בעקבות התאונה, והרשום לכאורה בכתב ידו.
נוסף על כך, ראוי לזקוף לחובת התובע את העובדה שבחר שלא לזמן לעדות את הנהג ברכב הראשון, ואת המורה לנהיגה אשר ישב, כך נראה, לצידו של אותו נהג, על מנת שיעידו אודות נסיבות האירוע ויתארו בפני ביהמ"ש האם מדובר היה בפגיעה אחת או בשתיים אשר חשו ברכבם ומה קדם למה, הפגיעה ברכב של התובע ולאחר מכן ברכבם, או שמא להפך.
לעניין טופס ההודעה שצורף לכתב התביעה, יצויין כי מעיון בו עולה שהטופס שנשלח ע"י התובע לחברת הביטוח, צויין כי לאותו חלק צורף עמוד נוסף המכיל את פרטיו של הרכב הראשון בשרשרת הרכבים. משצורף המסמך האמור בנוסחו זה, ולאחר שנשמט ממנו העמוד הנוסף, לכתב התביעה מטעם התובע, יש בכך כד להעיד כי בידי התובע היו פרטים מלאים של אותו גורם נוסף, וחזקה עליו שבחר שלא להזמינו לעדות כאן משום שידע שלו יובא יהיה בעדותו כדי לסתור את עדות התובע.
הנטל להוכיח את רכיבי התביעה מוטל על התובע, וזה לא הרימו, ועל כן אני קובעת כי דין התביעה להדחות.
התובע יישא בהוצאות הנתבעות (חברת הרץ והנתבעת 2) בסך של 400 ₪ לכל אחת מהן, באמצעות תשלום שיועבר על ידו לנתבעת מס' 1, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד יום התשלום בפועל.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.