אקשואטי נ' פ.נ. מזוז ניהול ושיווק בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בהיקף של 30,000 ₪ לאחר שמנעה כניסתו וכניסת אורחים נוספים, שלא כדין, למועדון המופעל ע"י הנתבעת.

בכתב התביעה, טען התובע כי הגיע ביום ה- 12.11.10 יחד עם מכרים למועדון "אוקונור" בראשון לציון, וזאת שעה שאנשים רבים נכנסים ויוצאים מהמקום.

משביקש התובע להיכנס אף הוא, עצרה אותו "סלקטורית" בכניסה ועמדה על דעתה כי רק מוזמנים רשאים להיכנס.

משביקש התובע להסביר כי הוא מוכר לצוות העובדים במקום, נענה באגרסיביות, עד כי נאלץ לעזוב את המקום בבושת פנים.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי התובע הגיע באותו מועד כשהוא מלווה בשתי צעירות שנחזו, לפי טביעת העין של המארחת כקטינות, בעוד שהתובע נחזה כשיכור.

הנערות לא הציגו תעודות זהות, ולכן נחשבו על ידי הסגל כקטינות ולא הוכנסו. בנוסף, נטען על ידי הנתבעת כי בשלב זה של הערב, המקום התמלא כמעט עד כדי מספר המבקרים המרבי המותר, ועל כן הותרה כניסתם של אורחים אשר היו בידיהם הזמנות בלבד.

כיון שהתובע, לא אחז בידו הזמנה, לא הותר לו להיכנס.

עוד הוסיפה הנתבעת וטענה, כי משהודע לתובע כי לא יוכל להיכנס, הוא החל לפנות בצעקות ובמילים בוטות כלפי המאבטח והמארחת במקום. למחרת, פנה התובע למנהל הנתבעת ודרש את פיטוריו של המאבטח, ומשסורב, הגיש את תביעתו.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות. טעמי להלן;

הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הן הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000. (להלן: "חוק איסור הפליה").

מכוח הוראות חוק אלו , אני נדרשת, לצורך מתן פסק דיני זה לבחינתן של שלוש שאלות מרכזיות :

א. עובדות האירועים נשוא התביעה.

ב. האם העובדות כפי שהוכחו בפני, יש בהן כדי הפרת הוראות חוק איסור הפליה.

ג. האם מתקיימת בתיק שבפני החזקה בדבר קיומה של הפלייה.

האירועים העובדתיים :

הסוגיה הראשונה לה נדרשתי במסגרת הליך זה, הינה השאלה מה הייתה הסיבה בגינה לא התירה הנתבעת לתובע להיכנס לבית העסק.

בעניין זה, נמצאו סתירות בין האמור בכתב הגנתה של הנתבעת לבין עדות נציגיה. כך לדוגמא, נטען בסעיף 4 לכתב ההגנה, כי התובע הגיע כשהוא מלווה בשתי צעירות הנחזות על ידי המארחת כקטינות.

הגב' ארמיני אגג'יניאן העידה בפני כי עבדה כמארחת בכניסה לבית העסק, במועד נשוא התביעה. משנשאלה האם העריכה כי הנשים שהיו עם התובע היו קטינות, השיבה בשלילה. עוד טענה המארחת, כי לא בדקה כלל את תעודות הזהות, משום שלא הגיעה כלל לבחון את הנושא.

בכתב ההגנה נטען כי התובע נראה למארחת כשיכור. עובדה זו, לא נזכרה כלל במסגרת עדותה של המארחת ואילו המאבטח במקום לא התרשם כי מדובר באדם שיכור.