אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' טאהא

החלטה

התובעת פתחה כנגד המבקש תיק לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ביום 24.12.07. אין מחלוקת כי האזהרה הומצאה לנתבע ביום 14.1.08, והדבר אף אושר על ידו בחקירה הנגדית. הנתבע הגיש את ההתנגדות ואת הבקשה להארכת מועד ביום 29.6.09, כלומר, כשנה ומחצה לאחר קבלת האזהרה.

באשר להארכת המועד, טוען הנתבע כי זכור לו שבסמוך לחודש אפריל 2008 בוצע עיקול רכבו ע"י ההוצאה לפועל, וכי מעיון בתיק הוצאה לפועל עולה כי רכבו נתפס ביום 17.3.08 ואח"כ בוטלו העיקולים ביום 17.4.08. הוא מאשר כי חתם, לבקשת החייב הנוסף בתיק, על מסמכים לצורך שחרור רכב אף שלא ידע על מה הוא חותם, לדבריו. עוד הוא מצהיר כי מייד כאשר נודע לו על פתיחת תיק ההוצאה לפועל, פנה לשותפו לשעבר על מנת שטיפל בעניין (מאחר והחוב, לטענתו, אינו שלו כלל) ואכן הרכב הושב לו. לדבריו, ההליכים הופעלו מחדש בחודש ספטמבר 2008, ובסמוך למועד זה פנה לחייב הנוסף בתיק כדי שיטפל בענין.

על פי מועד מסירת האזהרה היה על הנתבע להגיש את התנגדות עד ליום 3.2.08, וזו הוגשה, כאמור, כמעט שנה וחצי לאחר מכן. על פי הוראת תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, מי שמבקש כי יוארך לו המועד להגשת ההתנגדות חייב להצביע על טעם מיוחד. טעם מיוחד על פי לשון התקנה אינו קשור כלל לסיכויי ההגנה ולפיכך יש לדון קודם כל בבקשה להארכת מועד ורק לאחריו בסיכויי ההגנה, שכן בהעדר טעם מיוחד אין מקום לדון בהתנגדות ובסיכויי ההגנה אם קיימים. טעם מיוחד על פי הפסיקה הינו גורם חיצוני שלבעל הדין אין כל שליטה עליו ויש להוכיח את אותו גורם חיצוני.עוד קבעה הפסיקה שטעם מיוחד נמצא במקרה בו התרחש אירוע בלתי צפוי וכך גם מצב הדברים בו טעה בעל דין ביחס למצב משפטי או עובדתי ובלבד שהטעות אינה טעות המובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. בנוסף יש לזכור כי ככל שמשך האיחור הוא רב יותר כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים.הכלל הוא כי על בעל הדין לקיים את המועדים הקבועים בתיק. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים. הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע לפסק דין בו זכה.ככל שמתארך משך האיחור כך תהא נטייתו של בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

במקרה זה מדובר באיחור ניכר המתקרב לשנה ומחצה. הנתבע לא הראה ולא הוכיח כי גורם חיצוני שלא היתה לו שליטה עליו, הוא שהביא להגשת הבקשה באיחור. הוא אישר את קבלת האזהרה, ומתצהירו עולה כי פנה למי שהיה שותפו בעבר לעסקים כדי שיטפל בחוב. הדבר מעיד כי היה מודע לצורך לטפל בחוב, ואין מדובר בענין שאינו בשליטתו. אם הוא לא הבין במה מדובר, יכול היה לפנות לעורך דין שיטפל בדבר, בדיוק כפי שעשה לצורך הגשת הבקשה להארכת המועד וההתנגדות.

למצער, הרי שעוד בחודש מרץ – אפריל 2008 ידע על ההליכים נגדו, עקב תפיסת הרכב, אולם גם אז לא עשה דבר והמתין עד יוני 2009, מועד הגשת הבקשה, קרי שנה וחודשיים. לא מצאתי בפי הנתבע כל הסבר המניח את הדעת לכך שהבקשה הוגשה באיחור, אף שהליכים של ממש, ולפחות תפיסת הרכב, היו ידועים לו זה מכבר. לפיכך לא שוכנעתי כי המבקש הצביע על קיומו של אירוע חיצוני שאינו בשליטתו ולפיכך אין לומר כי הוכח קיום טעם מיוחד. המדובר בשיהוי ניכר של כמעט 18 חודשים מיום שנמסרה לו האזהרה וזאת חרף העובדה כי במהלך הזמן ננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה אין מקום להשיב את הגלגל אחורנית.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד, ומוחק את ההתנגדות לביצוע שטר. הנתבע יישא בהוצאות בסך 1,800 ₪, וההליכים בתיק ההוצאה לפועל יחודשו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.