פסק דין
מבוא
1. זוהי תביעה כספית לתשלום סכום של 4,403,082.29 ₪ בגין אי סילוק ידן של הנתבעות מהשטח נשוא התביעה וחסימת דרכי הגישה לשטח, וכן בגין דמי השכירות ודמי השימוש הראויים הנובעים מכך.
על פי כתב התביעה, התובעת, חברת אקרשטיין צבי בע"מ (להלן: "התובעת" או "אקרשטיין"), היא בעלת זכויות החכירה בחלקות 49 (חלק), 54 (חלק) ו- 33 (חלק) בגוש 8177 באזור התעשייה "ניצני שלום" באזור טול כרם, בשטח כולל של 20,590 מ"ר, המסומנים כמגרשים 1, 1א, 1ב, על פי חוזה הרשאה שנעשה בינה לבין המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון.
הנתבעת 1, חברת לוטר בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "לוטר"), היא חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת, בין היתר, בייבוא ושיווק חוטים לתעשיית הטקסטיל. הנתבעת 2, חברת לוטר תעשיות (1995) בע"מ (להלן: "הנתבעת 2" או "לוטר תעשיות"), עוסקת, בין היתר, במסחר כללי, לרבות בתעשיית הטקסטיל (להלן ביחד: "הנתבעות") (אקרשטיין מציינת, כי היא אינה מודעת לאופן רישום הזכויות ואופן חלוקת ניהול העסק המתנהל על ידי שתי חברות אלה, וכן מציינת כי לוטר מחזיקה במניה אחת ממניות לוטר תעשיות, כך שמדובר בחברות קשורות).
עיקרי גרסתה של אקרשטיין
2. על פי הנטען, במהלך שנת 1997 נחתם בין לוטר לבין אקרשטיין הסכם שכירות לשכירת שטח של 800 מ"ר מאקרשטיין, לתקופה שבין המועדים 1/1/97 – 31/12/98 (להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות").
בסעיף 2.6 להסכם צוין, כי עם פינוי החממות שנמצאו בשטח, יתווסף שטח של 600 מ"ר לשטח המושכר, כך שכלל השטח יעמוד על 1,400 מ"ר.
על פי הנטען, משנת 1995, עוד בטרם נחתם ההסכם, ניהלו הצדדים משא ומתן ארוך בעניין השכרת חלק משטחי המקרקעין ללוטר, וזאת לאור השימוש שנעשה בשטחים שונים של אקרשטיין.
אקרשטיין טוענת, כי למרות שתחילת ההסכם היא מיום 1/1/97, בחר מנהלה (או מי שהציג עצמו כמנהלה) של לוטר, מר יעקב מור ז"ל (להלן: "מור"), לנהל הליכי משא ומתן לחתימת ההסכם, שלא בתום לב, כך שבפועל, הנתבעות עשו שימוש במושכר במשך כאחד עשר חודשים, שעה שמור מחזיק טיוטת הסכם, מבלי לחתום עליה.
לאור ההשתהות בחתימת הסכם השכירות, שלחה אקרשטיין פניות חוזרות ונשנות אל לוטר. לבסוף, נחתם הסכם השכירות, באופן רטרואקטיבי, לקראת תום מחציתה השנייה של שנת 1997 לתקופה של 24 חודשים, החל מיום 1/1/97 ועד ליום 31/12/98 כאמור. דמי השכירות שנקבעו בהסכם עמדו על סך של 4.38 ₪ למ"ר.
3. ביום 1/1/99 הודיעה לוטר, בהמשך לפנייתה של אקרשטיין, כי היא מעוניינת להמשיך את חוזה השכירות בין הצדדים. בהתאם לכך, נערכה תוספת להסכם לצורך הארכת תקופת השכירות, אך למרות פניותיה של אקרשטיין ללוטר, לא חתמה זו על הארכת ההסכם.
אקרשטיין טוענת, כי לוטר שילמה את דמי השכירות בגין המושכר עד לחודש אוקטובר שנת 2000, אך מחודש זה ואילך, חדלו מי מהנתבעות לשלם את דמי השכירות, על דעת עצמן, וללא כל הודעה מוקדמת בהקשר זה. לטענתה, לוטר או לוטר תעשיות ממשיכות להחזיק במקרקעין הנדונים שלא כדין, החל מחודש אוקטובר שנת 2000 ועד למועד הגשת התביעה, ללא תשלום בגין השימוש וההחזקה במקרקעין.
אקרשטיין טוענת, כי הנתבעות לא הסתפקו בשטח המושכר, ובנוסף אליו, הן פלשו, במהלך שנת 1999 או בסמוך לה, לשטח נוסף שלה, של כ- 1,309 מ"ר.
4. ביום 17/10/07 נחתם בין אקרשטיין לבין חברת סול מורן ניהול ושיווק בע"מ (להלן: "סול מורן") הסכם, שלפיו המחתה אקרשטיין את זכות התביעה כנגד הנתבעות ביחס לשטח של 465 מ"ר, כך ששטח הפלישה הוא 844 מ"ר, וזאת במקביל לשטח הנוסף האמור של 1,400 מ"ר.
בהקשר דברים זה, מפנה אקרשטיין לתכנית מודד מיום 4/7/06, שהוגשה למינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, ונערכה בהתאם לתב"ע.
אקרשטיין טוענת, כי הנתבעות הציבו מבנים או ציוד שבבעלותן, על גבי השטח, נטעו עצים, שתלו דשא, הניחו פסולת ואף עשו, על דעתן, שימוש במבנים שבבעלות אקרשטיין, המצויים על המקרקעין בשטח הנוסף. בנוסף, הקימו הנתבעות שער וגדר, שמיקומם חרג מגבולות השטח המושכר, אשר מנעו את הגישה למושכר.
בפועל, כך נטען, שטחו של השטח המוחזק שלא כדין הוא 2,244 מ"ר, הכולל את שטח הפלישה, ששטחו נאמד ב-844 מ"ר, וכן את השטח שבו מחזיקות הנתבעות, שלא כדין, על פי הסכם השכירות, הנאמד ב- 1,309 מ"ר (מפת המודד צורפה לכתב התביעה).
אקרשטיין טוענת, כי בשל אי פינוי השטח, המוחזק שלא כדין, היא נאלצה לצמצם את השטח המושכר על פי החוזה שנערך בינה לבין חברת עצי שיטים 2000 בע"מ (להלן: "עצי שיטים"), ולהחריגו מהשטח המושכר. בנסיבות אלה צומצמה, באופן משמעותי, התמורה החוזית לה זכאית אקרשטיין על פי ההסכם עם עצי שיטים.
5. לאור זאת, עותרת אקרשטיין לחיוב הנתבעות בתשלום פיצוי עונשי כספי של 100,000 ₪; תשלום יתרת חוב בגין דמי שכירות, בסך 3,103,928.54 ₪; דמי שימוש ראויים בסך 935,612.75 ₪ ; תשלום בסך 263,541 ₪ בגין נזקים שנגרמו בשל חסימת דרכי גישה.