אקסלר נ' קדוש ואח'

פסק דין

תביעה אשר ראשיתה בתיק הוצאה לפועל מספר 26-10805-11-6 ואשר במסגרתו הוגשו לביצוע שני שיקים כדלקמן:

שיק על סך 31,000 ₪ אשר מועד פרעונו ליום 9/2/10

שיק על סך 16,600 ₪ אשר מועד פרעונו 26/2/10.

(להלן:"השיקים" ו"תיק ההוצל"פ").

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהתבררו בפני בית המשפט במסגרת ההליך:

אין חולק כי השיקים נשוא התביעה הינם שיקים אשר הנמשך בהם הוא חשבון בבעלות הנתבע 1. לאור האמור, נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע 1 .

במהלך הדיון התברר ועל כך אין מחלוקת, כי הנתבע 2 – אביו של הנתבע 1 - הוא החתום על השיקים ומשכך, תוקן כתב התביעה באופן שהנתבע 2 הוסף כנתבע.

אין חולק כי בין בעלה של התובעת – מר צורי סעדה - לבין הנתבע 2, התקיימה התקשרות מסחרית אשר במסגרתה, הופקדו לחשבון הנתבע 1 כספים המגיעים לבעלה של התובעת מחברת פלאפון וכספים אלו הושבו לתובעת, על ידי הנתבע 2, בשיקים המשוכים מחשבון זה לאחר ניכוי עמלה בשיעור 10% מהסכום המופקד.

אין חולק כי בשנת 2009 העבירה חברת פלאפון לחשבון הנתבע 1 סך 66,000 ₪ ומשכך היה על הנתבע 2 להעביר לבעלה של התובעת סך של 59,400 ₪ בניכוי עמלה.

אין חולק כי השיקים נשוא התביעה נמשכו לפקודת התובעת במסגרת התחייבותו של הנתבע 2 להעברת הכספים האמורים לתובעת.

טענות הצדדים:

הנתבע 1 טען כי הוא ניהל עסק מסוג סופרמרקט ואביו סייע בידו. לטענתו, בעסק האמור היה פנקס השיקים מתוכו נמשכו השיקים נשוא התביעה ואולם, תכליתם היתה לשמש למטרות העסק. עוד טען הנתבע 1 כי לאחר שעזב את העסק נשאר בו פנקס השיקים ולאחר מכן, גילה כי נמשכו מתוכו שיקים, בניגוד לידיעתו ושלא בחתימתו. לטענתו , השיקים נשוא התביעה הוצאו בנסיבות כמתואר, מבלי שהוא יודע באיזה נסיבות נמשכו על ידי אביו וקל וחומר מבלי שהתקבלה על ידו כל תמורה בגינם.

בסיום הליך ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי התביעה כנגד הנתבע 1 תדחה ללא צו להוצאות ומשכך, אינני נדרשת להכריע במחלוקת בין הנתבע 1 לתובעת.

לטענת הנתבע 2, אין חולק כי היה עליו להעביר לבעלה של התובעת תשלום בגין ההפקדה אשר בוצעה לחשבון הנתבע 1 על ידי חברת פלאפון. לטענתו הסכום לא הועבר מיד בסמוך להפקדתו לחשבון, הואיל ועל החשבון הוטל עיקול. לאור האמור, לטענת הנתבע 2, הוא פנה אל בעלה של התובעת על מנת להגיע איתו להסדר באשר לביצוע התשלום.

לטענת הנתבע 2, היה עליו להעביר לבעלה של התובעת סך של 57,000 ₪ שהוא סכום ההעברה אשר בוצעה על ידי חברת פלאפון, בניכוי העמלה המגיעה לו ובניכוי סך 2,400 ₪ בגין חוב קודם של בעלה של התובעת כלפיו.

לטענת הנתבע 2 , בעלה של התובעת עמד על כך שהוא ימשוך לו שלושה שיקים בגין החוב האמור- האחד על סך 31,000 ₪, השני על סך 16,000 ₪ והשלישי על סך 10,000 ₪. לטענת הנתבע 2, הוא הבהיר לבעלה של התובעת כי אין לו אפשרות למשוך לו שיקים מחשבונות עסקיים שלו וכל שיש באפשרותו הוא למשוך לפקודת התובעת שיקים מחשבון בנו .

הנתבע 2 מוסיף וטוען כי במעמד משיכת השיקים הוא חתם על השיקים תוך שמובהר כי החשבון הנמשך מוגבל, כי הוא אינו מורשה חתימה בחשבון ומשכך, תוך שמוסכם כי, טרם מועד פירעונם של השיקים, יפנה הנתבע 2 אל בעלה של התובעת ויפרע את השיקים .

לטענת הנתבע 2, ביום 8/2/10, בהתאם להסכמה האמורה, הוא הגיע אל ביתם של התובעת ובעלה ברעננה ובנוכחות חבר הנתבע 2, מר יוסי קקון, שילם לבעלה של התובעת סך של 31,000 ₪ וזאת, בגין השיק אשר מועד פירעונו ביום 9/2/10. לטענת הנתבע 2 , באותו מעמד ביקש כי בעלה של התובעת ישיב לו את השיק המקורי ואולם, זה השיב לו כי השיק אינו מצוי בידו. יחד עם זאת, לטענת הנתבע 2, באותו מעמד צילם בעלה של התובעת את תעודת הזהות שלו ועל הצילום האמור אישר כי קיבל סך 31,000 ₪ וחתם בחתימת ידו. לטענת הנתבע 2, בעלה של התובעת הותיר בידו את האישור המקורי והעביר אליו רק העתק צילומי הימנו.

לטענת הנתבע 2 לאחר 10 ימים מהמועד האמור , הוא נפגש עם בעלה של התובעת ועם בנו במסעדה בכיכר המדינה, מפגש בו נכחו גם מר דוד מזרחי, מר זאהי אסכנדר וכן, מר יוסי קקון ובאותו מעמד, שילם לבעלה של התובעת סך 25,000 ₪ וזאת בשיקים של לקוחותיו של הנתבע 2 וסך 1,000 ₪ במזומן. לטענתו הסכומים האמורים היו לסילוק שני שיקים אשר היו בידי בעלה של התובעת – שיק על סך 16,000 ₪ הוא השיק השני נשוא התביעה ושיק על סך 10,000 ₪ אשר הושב לו במעמד אותה פגישה.