אקסלרוד(פורמלי) נ' גבזה

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגישו התובעות נגד הנתבעת, אשר שימשה כמדריכה של התובעת מס' 2 במערכת החינוך הבלתי פורמלי של קיבוץ שער הגולן.

התובעת מס' 1, שהינה אמה של התובעת מס' 2 (להלן (להלן "האם" ו-"הבת" בהתאמה), טוענת בכתב התביעה כי ביום 1.8.12 בשעה 14:30, בדרכה חזרה מהעבודה הביתה, התקשרה אליה הנתבעת והתחילה את השיחה בכך שלפי הבנתה הבת מתעסקת עם פדופילים בפייסבוק ופדופיל הבטיח לה אוטו עם גלידות והוא בדרכו אליהן הביתה. האם אמרה לנתבעת מיד כי מדובר במבצע של חברת גלידות וכי הבת מפתיעה את אחיה בכך שרכב יגיע ויחלק גלידות והדבר מתואם עם האם. הנתבעת השיבה בחוצפה כי זה לא מעניין אותה. לאחר מס' דקות התקשרה האם למרכזת החינוך בקיבוץ - הגב' יעל מייזלס, וביקשה כי עד לבירור העניין הנתבעת לא תתקשר אליה יותר, התשובה הייתה שאם כך, שהבת לא תגיע יותר למסגרת החינוכית של שער הגולן. באותו יום בסביבות השעה 16:30 הגיע רכב של חברת 'נסטלה' ובזמן חלוקת הגלידות לילדים ראתה התובעת שחברתה של הנתבעת מסתובבת במקום ובודקת מה קורה. לאחר האירוע סיפרה הבת לאם כי הנתבעת ריכזה את ילדי בית הילדים וסיפרה להם שהבת מתעסקת עם פדופילים בפייסבוק ושיתרחקו ממנה כמה שיותר. מאותו יום הבת נמנעת מלהגיע לקיבוץ ואנשים בקיבוץ מתייחסים לאם בצורה לא נעימה ובזלזול. על כן תובעת האם, בשם הבת, פיצוי בסך של 32,700 ₪ על "עוגמת נפש, הוצאת דיבה, נזיקין והלבנת פני אדם ברבים".

הנתבעת מכחישה את טענות התובעות ומבקשת לדחות את התביעה, השזורה בטענות שקריות ובניסיון להכפיש את שמה. הנתבעת מעולם לא אמרה לאם או לילדים אותם חינכה כי הבת מתעסקת עם פדופילים. מדובר באירוע בו פעלה הנתבעת כשורה ולפי הנחיית מערכת החינוך של הקיבוץ. באותו יום ניגשו לנתבעת מס' ילדים ודיווחו לה כי הבת משוחחת באינטרנט עם גבר זר וכי היא נתנה לו את הכתובת והטלפון שלה. הנתבעת הייתה חייבת לדווח על כך למרכזת החינוך בקיבוץ ולאחר מכן להתקשר לאם ולהתריע בפניה על העניין. זוהי הנחייה המפורשת של מערכת החינוך בקיבוץ, במקרים מסוג זה, של חשש להתנהלות לא תקינה של הילדים באינטרנט. הנתבעת התקשרה לאם על פי הנחיית מרכזת החינוך ובנוכחותה, אמרה לה את שילדים סיפרו לה כי בתה עומדת להיפגש עם איש זר מהאינטרנט, אך בטרם השלימה את הפרטים האם החלה לצעוק עליה ולדבר בטון מאיים. בקשת הנתבעת כי האם תשנה את סגנון וטון הדיבור לא הועילה, ועל כן נאלצה הנתבעת לנתק את השיחה. הנתבעת עדכנה את מרכזת החינוך בעניין ולאחר מכן התקשרה האם למרכזת החינוך ודרשה שהנתבעת לא תפנה אליה או אל הבת ובתגובה נאמר לה כי אם התקשורת לא תהיה דרך הנתבעת, שהיא "מובילת הבית", הבת לא תוכל להיות במערכת החינוך של הקיבוץ. במקביל, עודכנו בדבר גורמי הרווחה, פקידת הסעד לחוק הנוער בקיבוץ, הנהלת הקיבוץ ורכזת הגיל הרך. הנתבעת מכחישה מכל וכל את הטענה שהיא כינסה את הילדים ודיברה איתם על העניין. הילדים שפנו אליה ודיווחו לה על העניין, בתום יום בילוי בחוף גיא, הונחו על ידי הנתבעת לחזור לבית הוריהם ומשם יוכלו ללכת באישור הוריהם לבית התובעות או לכל מקום אחר. הנתבעת טוענת כי היא פעלה באחריות נוכח הסכנה הנשקפת לילדים מתקשורת עם מבוגרים לא מוכרים באינטרנט, סכנה שלעיתים ילדים אינם מודעים לה, והיא פעלה על פי הנחיית מערכת החינוך של הקיבוץ אך ורק בשל דאגתה לבת.

בדיון שהתקיים בפני אתמול, העידו התובעות, הנתבעת ומנהלת מערכת החינוך החברתי בקיבוץ, גב' יעל מייזלס. לאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

התובעות לא הוכיחו כי הנתבעת פעלה שלא כדין בכל הנוגע לאירוע נשוא כתב התביעה. אדרבה - עולה כי הנתבעת ומערכת החינוך של הקיבוץ פעלו כדין וכראוי ומתוך אחריות לשלום הבת וכי לא נפל כל דופי בהתנהלותם בעניין.

טענת הנתבעת ולפיה השתלשלות האירועים באותו יום החלה עם קבלת הדיווח מארבעה ילדים, כי הבת מסרה את פרטיה וכתובתה לגבר זר באינטרנט, לא נסתרה.

דיווח כזה, כשלעצמו וגם אם היה מתברר בסופו של יום כלא נכון, הצדיק את הפנייה של הנתבעת לאם. בעניין זה אכן אין צורך להרחיב את הדיבור על הסכנות האורבות לילדים מתקשורת עם מבוגרים באינטרנט ועל החובה המוטלת על הצוות החינוכי לדווח מידית להורה על מידע שמעלה חשש לקשר של ילדו עם מבוגר זר באינטרנט.

יתרה מכך, עלה מעדות התובעות כי הן אינן חולקות על כך שאכן הבת הייתה בקשר באמצעות האינטרנט עם מבוגר, אך לטענתן הדבר היה קשור לתיאום האירוע עם חברת הגלידות. התובעות אינן מכחישות את טענת הנתבעת, כי עצם קיום האירוע לא דווח ולא היה ידוע למערכת החינוך של הקיבוץ קודם לשיחה הטלפונית.

לא נפל כל פגם, אפוא, בכך שהנתבעת התקשרה לאם באותו יום על מנת לדווח לה על העניין ולא הוכח כי שיחה זו התנהלה בצורה בלתי תקינה מצד הנתבעת. ההיפך הוא הנכון, נתתי אמון בטענת הנתבעת כי תגובת האם לשיחה הייתה בלתי ראויה.

מסירת המידע ידי הנתבעת לאוזני האם בלבד ממילא לא מקימה כל עילה לתביעת לשון הרע.

טענת התובעת ולפיה בנוסף לאותה שיחה כינסה הנתבעת את הילדים ואמרה להם שיתרחקו מהבת אשר מתעסקת עם פדופילים באינטרנט, לא הוכחה. לאחר שמיעת העדויות לא נתתי בטענה זו כל אמון והעדפתי על פניה את עדות הנתבעת, כי לא היו דברים מעולם וכי מעבר לדרישתה הלגיטימית מן הילדים לחזור לבית הוריהם ולקבל את אישורם לאן ללכת בתום יום הלימודים, לא נאמר דבר.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעת ומערכת החינוך של הקיבוץ פעלו כדין ובאחריות וכי אין כל בסיס לתביעה.

על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.