אקוקה נ' ועד ת ערר מחוז חיפה ואח'

פסק דין

1.בפני עתירה מינהלית בה מבקש העותר פסק דין הצהרתי לפיו הוא אינו נדרש להמציא את חתימת המשיב מס' 3, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") כתנאי לקבלת היתר בניה מאת המשיבה מס' 2, הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון (להלן: "הועדה המקומית").

2.העותר טוען כי הינו בעל זכויות במגרש ועליו בית ברחוב הגאון בפרדס חנה, הידוע כחלקה 228 בגוש 10123 (להלן: "הבית").

3.העותר הגיש לועדה המקומית בקשה להיתר להקמת מחסן וסככות. הועדה המקומית השיבה לעותר במכתב מיום 6.11.07 כי הושלמו כל דרישותיה להיתר למעט אישור המינהל.

4.העותר טען בפני הועדה כי לא ניתן לחייבו בהמצאת אישור המינהל. ביום 21.7.08 נשלחה לעותר תשובת הועדה , לפיה אין בכוונתה להוציא היתר ללא אישור המינהל.

5.העותר הגיש ערר על החלטת הועדההמקומית למשיבה מס' 1, ודעת הערר מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") וטען כי הועדה המקומית מנועה מלעכב את הוצאת היתר הבניה עקב העדר הסכמת המינהל, שכן למינהל אין זכות וטו על הוצאת היתר.

6.בהחלטה מיום 21.1.09 דחתה ועדת הערר את הערר שהגיש העותר מן הטעם שהעותר לא יכול היה להראות כי יש לו זכויות בקרקע על פי חוזה חכירה תקף ונוכח החלטת בית המשפט בעת"מ 1662/07, לפיה אין לקיים דיון בבקשות המוגשות על ידי חוכרים מהמינהל, אלא אם כן הבקשות נחתמו על ידי המינהל.

7.החלטה זו הינה נשוא העתירה בפני. לטענת העותר טעתה ועדת הערר בכך שסברה כי אין לדון בבקשת העותר מן הטעם שאין לו זכויות בקרקע על פי חוזה חכירה תקף. לטענת העותר – מבקש היתר אינו חייב להיות בעל זכויות בנכס דוקא (כאשר לטענתו ההגיון העומד מאחורי זה הוא שאין לשלול מאדם אשר שכר נכס לתקופה ארוכה רישיון לבנות, כאשר אין לכך מניעה מצד הבעלים). לטענתו, זכותו להגיש בקשה להיתר וטענות המינהל באשר לזכויותיו בנכס ידונו רק כאשר הבקשה להיתר תועבר לחתימתו בהתאם לתקנה 12(ג)(5) .

8.עוד טען העותר כי טעתה ועדת הערר בקובעה כי לנוכח ההחלטה בעת"מ (ת"א) 1662/07 – אין אפשרות לקיים דיון בבקשת חוכר, אלא אם כן נחתמה הבקשה על ידי המינהל, כאשר בענין הנ"ל נקבע במפורש כי זכות הסירוב לחתום על הבקשה להיתר נתונה לבקרה שיפוטית. לטענת העותר סירוב המינהל לחתום על הבקשה להיתר נגוע בחוסר סבירות ו/או בחוסר תום לב, ומהוה אמצעי לחץ בידי המינהל לדרוש מהעותר דמי שימוש השנויים במחלוקת.

9.ועדת הערר והמינהל הגישו תשובה משותפת לעתירה וטענו כי דין העתירה להדחות מפאת שיהוי וכי הסעד המבוקש אינו נתון לסמכותו של בימ"ש זה ו/או אינו הסעד המתאים במסגרת עתירה זו.

10.המינהל טען בתשובתו כי העותר הפר את חוזה החכירה הפרה יסודית , המזכה בביטולו. כן טען כי חתימתו נדרשת על הבקשה להיתר, כתנאי לדיון בבקשה, כפי שנקבע בתקנות וכפי שפורש בעת"מ 1662/07 אליו הפנתה ועדת הערר בהחלטתה.

11.לחילופין טען המינהל כי דרישותיו מן העותר ניתנו כדין ובכל מקרה אין בימ"ש זה מהוה פורום מתאים לדון בחוקיות דרישות אלה או בזכויותיו הקנייניות של העותר.

12.הועדה המקומית טענה בתשובתה כי יש לדחות את העתירה על הסף מאחר והעותר לא השלים את התנאים לבקשה (ובין היתר לא המציא חתימת המינהל), באופן שהבקשה פקעה. גם הועדה טענה לשיהוי בהגשת העתירה וכן טענה לגופו של ענין – כי לא ניתן להוציא היתר בניה ללא חתימת המינהל.

13.אני סבורה כי דין העתירה להדחות הן מהפן הפרוצדורלי והן מהפן המהותי.

14.באשר לפן הפרוצדורלי – אני מסכימה כי העתירה נגועה בשיהוי (כאשר החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 21.1.09 והעתירה הוגשה רק ביום 23.8.09).

15.העותר טען במסגרת "טיעונים מטעם העותר" כי לא הוכחו שיהוי אוביקטיבי וסוביקטיבי וכי הוא הגיש בקשה להארכת המועד ליו"ר ועדת הערר– דבר שריפא את הפגם.

דין טענות אלה להדחות – אין ספק כי מתקיימים שלושת היסודות עליהם מושתת השיהוי – שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי ופגיעה בעקרון שלטון החוק , כאשר ההלכה היא כי השיהוי אינו טכני בלבד אלא מהותי.

16.אני סבורה גם כי אין בימ"ש זה מהוה הפורום המתאים לדון בטענות העותר. אמנם בעתירה מבוקש להורות לועדה ליתן לעותר היתר בניה ללא חתימת המינהל , אך גם ב"כ העותר מציינת במפורש בעתירתה כי גם מי שאינו בעל זכויות קנייניות רשאי להגיש בקשה להיתר, בתנאי שהבעלים אינו מתנגד – ובענייננו – ברור כי הבעלים/המינהל – מתנגד להוצאת ההיתר.

17.יתירה מזאת, מהות העתירה מלמדת כי בימ"ש זה מתבקש להכריע בסכסוך בין המינהל והעותר באשר לגובה דמי השימוש שעל העותר לשלם , ובטענת המינהל לפיה העותר הפר את חוזה החכירה – ואין חולק כי עניינים אלה אינם בסמכותו של בימ"ש זה ואינם עניינים שבגררה לסעד העיקרי.

18.אכן – ההלכה היא כי הסמכות נקבעת על פי הסעד המבוקש אך כאשר הסעד המבוקש הינו "מלאכותי" בלבד ,אין בו כדי להקנות סמכות – וכך הוא המקרה שבפני.