האם צו מאוחר לפסק דין הינו בר אכיפה למרות התיישנות פסק הדין?

כלום צו שניתן בחו"ל הקובע את חוב המזונות שהמצטבר לחובת המשיב ואת השיעורים בהם יוחזר, מהווה פסק חוץ בר אכיפה, הגם שחלפה תקופת ההתיישנות לאכיפתו של פסק הדין למזונות מכוחו הצטבר החוב?

רקע עובדתי רלוונטי

1. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) והמשיב (להלן: הצדדים) נישאו בארצות הברית, נישואין במהלכם נולדו להם שני ילדיהם, המבקשים 2-3 (להלן: הילדים, כיום בגירים).
2. ביום 4.4.2000 התקיים דיון בבית משפט בקליפורניה ארצות הברית, בעקבותיו ניתן ביום 24.4.2000 פסק דין המחייב את המשיב במזונות הילדים (להלן: פסק הדין למזונות).
3. בספטמבר 2000 עזב המשיב את ארצות הברית (כך לטענתו שלא הוכחשה) והגיע ארצה, ומאותו מועד ועד להגשת ההליך דנא לא היה קשר בין הצדדים. אין חולק, כי המשיב לא שילם את המזונות (לטענתו הגיעו הצדדים להסדר רכושי חלף המזונות).
4. למעלה מ- 13 שנים לאחר מתן פסק הדין למזונות, ביום 16.10.2013, ניתן צו, שכותרתו - "ORDER AFTER HEARING", הערוך על גבי טופס, והמאשרר את הוראות פסק הדין (להלן: הצו הראשון). הצו הראשון אינו חתום על ידי שופט אלא על ידי "COMMISSIONER".

5. ביום 16.1.2014 ניתן צו נוסף שכותרתו "ORDER AFTER HEARING" הערוך על גבי טופס (הוא הצו מושא התובענה דנא, להלן: הצו השני), בו נכתב כי חובו של המשיב בגין מזונות הילדים נכון ל- 30.11.2013 הינו בסך של 145,925$ שישולם בתשלומים של 1,000$ לחודש החל מיום 1.5.2014. גם הצו השני אינו חתום על ידי שופט אלא על ידי "COMMISSIONER".
6. ביום 20.7.2015 הגישה המבקשת את התובענה דנא, בה היא עותרת לאכיפת הצו השני בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: החוק).

טענות הצדדים

7. בפי המבקש טענות פרוצדורליות רבות בעטיין הוא סבור כי דין התובענה להידחות, אך לטעמי הטענה כבדת המשקל הינה, שהצו השני איננו "פסק דין" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק וממילא לא ניתן לאוכפו. לפיכך, ומשעה שהעילה לאכיפת פסק הדין למזונות התיישנה, דין התובענה להידחות על הסף.
8. המבקשת טוענת, כי הצו השני הינו מעשה שיפוטי החתום על ידי רשם בגדר סמכויותיו ולכן הוא מהווה פסק דין הניתן לאכיפה והעומד על רגליו הוא, גם אם לא ניתן לאכוף את פסק הדין למזונות בגין התיישנות. המשיבה מפנה לפסק דינו של השופט שנלר בת"א 33559-09-10 (GERBER FINANCE INC. נ' עובד (5.1.2012), להלן: פרשת גרבר), בו נקבע כי גם החלטת ביניים (להבדיל מפסק דין) עשויה להיות בת אכיפה.

דיון והכרעה

9. אין חולק, כי העילה לאכיפת פסק הדין למזונות התיישנה לנוכח הוראת סעיף 5 לחוק הקובע כי לא ייזקק בית המשפט לבקשת אכיפה של פסק-חוץ שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן הפסק, אלא אם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן הפסק על תקופה אחרת, או אם מצא בית המשפט סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור.
10. לפיכך, קמה ועולה השאלה, האם הצו השני, במהותו, הינו פסק דין לצרכי אכיפתו כפסק חוץ אם לאו. לעניין זה רלוונטי סעיף 1 לחוק הקובע, כי "פסק חוץ" הינו פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי. דא עקא, כפי שבאר השופט שנלר בפרשת גרבר, אין בחוק הגדרה מהו "פסק דין" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק.
11. שני מאפיינים לו לפסק הדין, הרלוונטיים לנדוננו: האחד, פסק דין (להבדיל, למשל, מקביעות/אמירות שיפוטיות שאינן כאלה) הינו הכרעה בנוגע לזכות "הופלדיאנית" (בלשונו של השופט קדמי בבג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721,729, וכן ר' ע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.7.2008) ). האחר, פסק דין מתאפיין בסופיות (פסק דין הוא החלטה משפטית הקובעת סופית את המצב המשפטי בין צדדים בשאלה מסוימת... – א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 577).