אפשטיין נ' מנורה חברה לביטוח ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 3/3/10

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע בת"ק 46471-10-10 , הוא גם הנתבע בת"ק 35021-01-11: "התובע" ואילו הנתבע 2 בת"ק 46471-10-10 – הוא גם התובע בת"ק 35021-01-11:"הנתבע 2 " .

1. לטענת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה מטעמו, במועד הנקוב נסע באיזור הסיטי טאוור ברמת גן לכיוון רחוב תובל (שהם) בנתיב האמצעי ואילו הנתבע 2 נסע בנתיב השמאלי המיועד לפנייה שמאלה בלבד. לטענת התובע, במהלך נסיעתו, סטה הנתבע לכיוון נתיב הנסיעה שלו ופגע ברכבו מאחור . לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, עליו ועל הנתבעת 1 היא מבטחת רכבו, לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים , במועד הנקוב , נסע הנתבע 2 בסמוך גשר מודעי בנתיב האמצעי המיועד לנסיעה לישר ולאלכסון לשמאל לכיוון רחוב הרקון ואילו התובע נסע בנתיב הימני בו מותרת הנסיעה ישר לכיוון רחוב שהם (תובל) בלבד. לטענת הנתבע, בזמן בו חצה הנתבע 2 את הצומת לכיוון רחוב שהם, סטה התובע לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע 2, בניגוד לסימון שבנתיב נסיעתו . וזאת , כדי לפנות לשמאל או לנסוע באלכסון לשמאל לכיוון רחוב הרקון ופגע ברכבו של הנתבע 2. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע היה מודע לאחריותו לתאונה ומשכך, לא נקט בהליכים כלשהם לתביעת הנתבעים אלא לאחר שקיבל מהם מכתב התראה טרם תביעה והראייה, אפילו בדיקת רכבו נעשתה למעלה מחצי שנה לאחר מועד התאונה. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות,האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו ולקבל תביעתו הנגדית של הנתבע 2 במסגרתה הוא עותר לשיפויו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילום מקום התאונה.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה בת"ק 46471-10-10 ולקבל את התביעה בת"ק 35021-01-11 ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהתובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, יש לקבל את תביעת הנתבע 2.

תחילה במעמד עדותו שינה התובע את גירסתו כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת כתב התביעה והציג גירסה חלופית שונה. כך, במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הוא נסע בנתיב האמצעי לכיוון רחוב תובל ואילו רכב הנתבע שנסע בנתיב השמאלי המורה על נסיעה שמאלה בלבד עבר לנתיב שלו על מנת להמשיך בנסיעה ישר ומשכך, פגע בו הנתבע 2 מאחור ממרכז המגן האחורי שמאלה.

בשונה מגרסתו זו, במסגרת הדיון , העיד התובע כי התאונה ארעה עת הוא נסע בנתיב השמאלי לכיוון רחוב הרקון, הוא כבר חצה את רחוב מנחם בגין וכשהגיע לכיוון רחוב הרקון ראה רכב המגיע מהכיוון ממול ברחוב הרקון, שנראה לו מאיים, משכך, האט ואז פגע בו הנתבע מאחור. דהיינו , במסגרת עדותו לא טען התובע על סטייה של הנתבע מנתיב לנתיב , אלא טען כי עצר את רכבו ואז פגע בו הנתבע מאחור.

שינוי גרסתו של התובע באופן כה מהותי יש בו בכדי לפגוע במהימנות גרסתו.

יתרה מכך, גרסתו של התובע כפי שהוצגה בדיון בפני, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות החיצוניות שהן , בין היתר, תמונות מקום התאונה. כך, לטענת התובע, התאונה ארעה כפועל יוצא מעצירת רכבו בכניסה לרחוב הרקון, עצירה אשר הגורם לה לדידו, היה רכב אשר הגיע מהנתיב ממול ברחוב הרקון. אלא, שעיון בתמונות מקום התאונה מעלה כי רחוב הרקון הינו אמנם רחוב דו סיטרי ואולם, בכיוון בו נסע התובע, כביכול , ישנם שני נתיבים . זאת ועוד, בין נתיבים אלו לבין הנתיב ממול מפריד אי תנועה בנוי . משכך, טענתו של התובע ולפיה הגיח ממול רכב בנסיעה מאיימת, אינה עולה בקנה אחד עם תנאי השטח שכן, כאמור מדובר בכביש דו נתיבי לכיוון הנסיעה שלו וכן, הואיל וקיים אי תנועה בנוי אשר אינו מאפשר נסיעה מאיימת מהנתיב הנגדי.

לא למותר לציין כי גם עיתוי בדיקת רכבו של התובע והגשת תביעתו, יש בהם בכדי לפגוע במהימנות תביעתו. כך, אין עוררין כי התובע פנה לבדיקת רכבו רק למעלה מחצי שנה לאחר מועד התאונה (ביום 27/9/10) וזאת, רק לאחר שקיבל מכתב דרישה מאת הנתבעים לשיפוי בגין הנזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מהתאונה.