אפרתי ואח' נ' אורון ואח'

פסק דין

כללי

עניינה של התביעה שלפניי הינו מינוי כונס נכסים לשם רישום מחצית מהזכויות בחלקה 88 בגוש 6748 ומחצית מהזכויות בחלקה 86 בגוש 6743 (להלן: "המקרקעין"), הרשומות על שמו של מר יוסף אפרתי ז"ל (להלן: "יוסף"), לשמם של יורשי בן ציון אפרתי ז"ל (להלן: "בן ציון").

עיקר העובדות הדרושות

יוסף ובן ציון המנוחים היו אחים. אמם, לאה אפרתי ז"ל (להלן: "האם"), הייתה הבעלים של מגרשים בראש העין, בשכונת התקווה ובחולון. המקרקעין נשוא התובענה הינם המגרשים של האם בחולון, אותם ירשו יוסף ובן ציון, בחלקים שווים, על פי צו ירושה של האם. מכוח צו הירושה נרשמו יוסף ובן ציון כבעלי הזכויות במקרקעין.

המבקשים הינם יורשיו של בן ציון, והמשיבים הינם יורשיו של יוסף.

בחודש מרץ 1975, העביר יוסף את זכויותיו במקרקעין, ללא תמורה, לבתו הבכורה, נחמה אורון, היא המשיבה 1 (להלן: "נחמה"). שנה לאחר מכן, בחודש מרץ 1976, חתמה נחמה על טופס הצהרה למס שבח (להלן: "טופס מס שבח"), לפיו היא מעבירה את זכויותיה במקרקעין לדודה, בן ציון, ללא תמורה.

ההעברות כאמור דווחו למס שבח, אך לא הושלמו ברישום בלשכת רישום המקרקעין, כך שבעלי המקרקעין הרשומים נותרו יוסף ובן ציון.

עמדת המבקשים

לטענת המבקשים, נחמה העבירה את חלקה במקרקעין לבן ציון, זאת באמצעות חתימתה על תצהירי העברה ללא תמורה, כמו גם על טופס מס שבח, שמטרתו לדווח לרשויות המס על הקניית הזכויות במקרקעין כאמור, כך שבפועל בן ציון הינו הבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין.

נטען, כי העברת הזכויות במקרקעין על שם בן ציון לא בוצעה בלשכת רישום המקרקעין בשל מחדל, לאחר שהמבקשים כלל לא היו מודעים לכך שמלוא הזכויות במקרקעין אינם רשומים על שם בן ציון. רק סמוך למועד הגשת התובענה, עת ביקשו המבקשים למכור את המקרקעין, נודע להם הדבר. בשלב זה פנו המבקשים למשיבים על מנת להשלים את העברת הזכויות, אלא שהמשיבים סירבו לשתף עמם פעולה, מבלי שהם מציגים לפני המבקשים כל הסבר לסירוב האמור.

המבקשים טוענים כי במשך השנים הם נהגו במקרקעין מנהג בעלים, ובגדר זאת שילמו את תשלומי מס הרכוש על המקרקעין. בשנת 1999, עם ביטול מס רכוש, הם שילמו מעל ל- 20,000 ₪ במסגרת מבצע לתשלום חובות מיסוי. לטענתם, תשלום המיסים כאמור מהווה ראייה לבעלותם במלוא הזכויות במקרקעין.

עמדת המשיבים

לטענת המשיבים, חתימת נחמה על טופס מס שבח בוצעה תחת כפייה, לאחר שדודה דרש ממנה להעביר לו ללא תמורה את זכויותיה במקרקעין, דרישה שעל פי הנטען הייתה מלווה באיומים קשים. כן נטען, כי נחמה לא חתמה על כל מסמך נוסף, מעבר לטופס האמור, אשר עשוי להעיד על התחייבות כלשהי להעביר לבן ציון את זכויותיה במקרקעין.

כשנה לאחר מכן, פנתה נחמה לבן ציון, הודיעה לו שהיא מבטלת את התחייבותה, וכי בכוונתה לממש את זכויותיה במקרקעין. נטען, כי לדברים מפורשים אלה הייתה עדה המבקשת 2, רותי בר ציון (להלן: "רותי"). ביום 18.3.99 נפטר בן ציון, זאת בטרם בוצעו על ידי נחמה פעולות כלשהן לצורך מימוש חלקה במקרקעין.

לטענת המשיבים, המבקשים מודעים היטב לחלוקת הזכויות האמיתית במקרקעין, ומכאן שמדובר בניסיון חסר תום מצדם להתעשר שלא כדין. נטען, כי האם ייעדה את המקרקעין לנכדותיה הבכורות, נחמה ורותי, וכי לצורך כך היא הפקידה בידי נחמה את שטרי הבעלות המעידים על בעלותה במגרשים (הקושאנים), אלא שעל פי הנטען בן ציון נטל אותם לידו וסירב להשיבם. כן נטען, כי לא בכדי לא עשו המבקשים מאום במשך השנים על מנת להעביר את זכויות נחמה במקרקעין על שם בן ציון.

בנוסף לאמור לעיל, מעלים המשיבים מספר טענות משפטיות כדלקמן:

התיישנות ושיהוי - נטען, כי היות ועסקינן בתביעה למימוש התחייבות שניתנה בשנת 1976, היינו לפני 36 שנים, הרי שהתביעה התיישנה זה מכבר, ובהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). כן נטען, כי הן בן ציון והן המבקשים לא פעלו בשום דרך בכדי לממש את זכותם הנטענת במקרקעין, ומשכך יש לקבוע כי בן ציון ויתר על זכותו לקבל את המתנה הנטענת, ככל שאכן הובטחה לו, וכי יש לדחות את התובענה לאור התיישנותה. לחלופין, יש לדחות את התובענה לנוכח העובדה שהמבקשים הגישו את תביעתם בשיהוי ניכר, לאחר שבעלי הזכויות במקרקעין כבר אינם בין החיים, עובדה שבגינה נגרם למשיבים נזק ראייתי.

העדר קיומו של מסמך בכתב - נטען, כי המבקשים לא צירפו לתובענה מסמך בכתב המעיד על התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, בהתאם לדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), וביניהם תצהירי העברה ללא תמורה או יפוי כח בלתי חוזר, וכי אין לראות בטופס מס שבח כמסמך העונה על דרישת הכתב. לטענת המשיבים, הואיל והעברת הזכויות הנטענת לא הושלמה ברישום, הרי שעסקינן, לכל היותר, בהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, אשר הינה התחייבות חוזית.

הקניית המתנה לא השתכללה - מאחר שעסקינן בהקניית זכויות במקרקעין ללא תמורה, חלות עליה הוראות חוק המתנה, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המתנה"), הקובעות כי התחייבות ליתן מתנה הינה התחייבות אישית שאינה ניתנת להעברה, ואשר חולפת מן העולם עם פטירת מקבל המתנה, כך שאין כל יריבות בין המבקשים לבין המשיבים. זאת ועוד, נטען כי נותנת המתנה חזרה בה מפורשות מן ההתחייבות ליתן את המתנה.