אפק נ' גורלין

החלטה

בפני התנגדות המבקשת לביצוען של 3 המחאות . 2 על סך 7,000 ₪ כ"א והשלישית ע"ס 30,000 ₪ בהן אוחז המשיב.

המבקשת טוענת כי ההמחאות ניתנו מכוח הסכם שכירות שנכרת בינה לבין המשיב. במסגרת הסכם זה כך נטען, היה על המבקשת לשלם מדי חודש סך של כ – 7,000 ₪ דמי שכירות בגין המושכר .

כן ייאמר, כי לטענת המבקשת המשיב התחייב ליתן לה חשבוניות מס כדי סך 70,000 ₪ בגין השכירות.

המבקשת טוענת, כי המשיב הפר את התחייבותו ליתן לה חשבוניות מס כאמור ובכך נגרם לה נזק וכן המושכר היה שונה מהמוסכם הן בשטחו והן היות וסבל מבעיות לחות ורטיבות. איני מתעלם מטענות המשיב על פיהן טענות המבקשת אינן עולות בקנה אחד עם הסכם השכירות, אך אף אם אניח כי עסקינן בטענות בעל פה הסותרות מסמך בכתב הוא הסכם השכירות (ואיני קובע כי אכן אלו פני הדברים), רשאית המבקשת בשלב זה של הדיון להעלות טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

באשר לטענות ההגנה לגופן, למעשה טענות באשר לפגם במוסכם הינן טענות בדבר כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב. בעבר נקבע שטענות כגון אלה אינן מקימות הגנה מפני תביעה על פי שטר, ברם בשנים האחרונות דומה שהמגמה השתנתה וכיום ניתן להעלות כל טענת הגנה חוזית בין צדדים קרובים לשטר. יחד עם האמור, אין בכך כדי לפתור את המבקשת מהחובה לפרט כדבעי את טענותיה ולכמתן בכדי שתקום לה הגנה מפני התביעה על פי שטר.

תצהירה של המבקשת אינו מפורט כדבעי ואינו מכמת את הסכום בו פחת שווי המושכר לכאורה מהשווי המוסכם. בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה תשל"א – 1971 באם משכיר לא תיקן פגם במושכר חרף דרישת השוכר, זכאי השוכר להפחית את דמי השכירות כל עוד לא תוקן הפגם לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה.

דא עקא שהמבקשת לא פירטה ולא כימתה בתצהירה בכמה פחת לשיטתה שווי המושכר נוכח הליקוים שנפלו בו. לפיכך, בקשתה אינה מגלה הגנה בעניין זה.

אף הטענה בדבר אי מתן החשבוניות אינה מגלה הגנה באופן בה נטענה.

המבקשת טוענת, כי אי מתן החשבוניות גרם לה נזק. נזק זה מצמיח למבקשת זכות קיזוז בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1974.

דא עקא, שהמבקשת לא פירטה כלל איזה נזק נגרם לה ובעיקר מה שיעורו ולפיכך אינה יכולה לקזז את סכום הנזק הנטען מהתביעה כנגדה.

בחוזים כגון דא הנוהג הוא כי ניתן שטר בטחון ויש להניח כי השטר בסך 30,000 ₪ הינו שטר לבטחון. דא עקא שהמבקשת כלל לא טענה בתצהירה כי עסקינן בשטר לבטחון אשר הוצאתו אל הפועל טעונה התקיימותו של תנאי כלשהו ולפיכך אף לא ניתן לבחון את הגנתה בעניין זה.

סופם של דברים הוא, שלכאורה היה מקום לדחות את התנגדות המבקשת לביצוע שטר לחלוטין. יחד עם זאת, דומני שאך בשל הסיכוי שלמבקשת אכן קיימות טענות הגנה לגופם של דברים, טענות אשר לא נטענו כדבעי, יש לעשות עימה חסד וליתן לה רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה. הואיל והמבקשת הפקידה בקופת בית המשפט סך 15,000 ₪ בגין החלטתי בדבר עיכוב ההליכים, הנני רואה בסך האמור כערובה אף לצרכי הבקשה למתן רשות להתגונן.

אשר על כן, מתקבלת בזה הבקשה להארכת מועד (בהתאם להסכמת המשיב) וכן ההתנגדות לביצוע שטר לגופה.

הוצאות הדיון היום יובאו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

לאור סכומה תדון התובענה בסדר דין מהיר.

לפיכך על הצדדים לנהוג כדלקמן:

1. המשיב יגיש השלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לרבות תצהיר ערוך לפי טופס 17א לתקנות האמורות, בתוך 30 יום עם העתק ישירות למבקשת

כמו כן יפרע המשיב את הפרשי האגרה החלים עליו על פי דין בתוך פרק הזמן האמור.