פסק דין
א.רקע ההליך
1.לפני שתי תובענות שעניינן אחד, ואשר הדיון בהן אוחד על ידי מטעמי יעילות, בהחלטה מיום 14.11.11 – האחת, תביעה שהוגשה ביום 26.5.11 לבית משפט זה על ידי אופנת רן לי סחר (2003) בע"מ (להלן: "רן לי") ואחד ממנהליה, חגי אהרמי (להלן: "חגי"), נגד בני הזוג נתן והניה נוסבוים (להלן: "נוסבוים") בגין הפרת זכותם בסימן המסחר הרשום "MIKADO" (להלן: "הסימן"). התובענה השניה הינה המרצת פתיחה שהגישו נוסבוים לבית משפט השלום בהרצליה, במסגרתה ביקשו כי ייקבע שהם היו רשאים לעשות שימוש בשם MIKADO, וכי הם רשאים להוסיף ולעשות בו שימוש גם בעתיד.
לטענת רן לי וחגי, זמן קצר לפני הגשת התביעה הסתבר להם, כי הנתבעים עושים שימוש בשם MIKADO, תוך הפרת סימן המסחר אותו רשם חגי בשנת 2004. לטענתם, אף אם הנתבעים החלו להשתמש בשם MIKADO זמן קצר לאחר שרשמו את הסימן, הרי שרק בסמוך לפני הגשת התביעה, החלו הנתבעים עושים בו שימוש נרחב. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי השם MIKADO משמש אותם בעסקיהם מזה שנים רבות, והם רשאים להוסיף ולהשתמש בו, מה גם שהם אינם עושים שימוש בסימן הרשום, אלא בשם MIKADO בלבד, וממילא הסחורות שהם מוכרים שונות מאלה אותן מוכרים התובעים.
2.רן לי הינה חברה שהתאגדה בשנת 2003, ועוסקת ביבוא ובשיווק של פריטי לבוש (סעיף 2 לתצהיר ניסן אהרמי, אביו של חגי ומנהל ובעל מניות ברן לי; להלן: "תצהיר אהרמי"). לטענת התובעים, רן לי משווקת פריטי לבוש לגברים ולנשים כאחד, הנמכרים הן למגזר החרדי והן למגזר החילוני (סעיף 6 לתצהיר אהרמי). נוסבוים, לעומת זאת, טוענים כי רן לי מייבאת ומשווקת אך ורק בגדי גברים, הנמכרים במגזר החרדי בלבד. על המשמעות של מחלוקת זו, אם בכלל, ארחיב בהמשך.
3.ביום 8.11.04 הגיש חגי אהרמי בקשה לרישום סימן המסחר "MIKADO" בסוג 25 – מוצרי הלבשה, הנעלה וכיסוי ראש. הסימן נרשם ביום 8.5.05 (ראו נסח סימן מסחר, נספח 1 לתצהיר אהרמי). עם זאת, לטענת רן לי, היא עושה שימוש בשם "MIKADO" עוד משנת 2003, כפי שניתן ללמוד מן החשבוניות ותעודות המשלוח שהגישה (נספח 2 לתצהיר ניסן אהרמי). עיון בנסח הסימן שהוגש מעלה עוד כי האותיות במילה MIKADO מעוצבות באופן ייחודי. בין היתר, המשולש הנוצר בחלקה העליון של האות A הינו צבוע, והצלע הימנית של האות A הינה ארוכה במיוחד.
4.נוסבוים הינם הבעלים והמנהלים של חנות לבגדי נשים ברחוב חגי 34 בירושלים, אשר שמה המסחרי הוא "MIKADO". החנות פונה בעיקר למגזר החרדי (סעיפים 7 ו-9 לתצהיר נתן נוסבוים). בשנת 2004, עוד בטרם נרשם סימן המסחר על שם התובעים, נרשמה הניה נוסבוים כעוסק מורשה, תחת השם "נוסבוים הניה גולדה מיקדו" (נספח י/1 לתצהיר נוסבוים). אין חולק, כי בחזית חנות הנתבעים מתנוסס כיום שלט הנושא את השם "MIKADO", וכי נוסבוים עושים שימוש בשם זה גם על גבי שקיות, חשבוניות, ועוד. אין גם מחלוקת כי נוסבוים אינם עושים שימוש בסימן התובעים כפי עיצובו המופיע בנסח סימן המסחר, אלא אך ורק בשם המסחרי MIKADO (סעיף 12 ונספח ג' לתצהיר נוסבוים).
5.בראשית שנת 2011 נודע לתובעים, לטענתם, כי נוסבוים עושים שימוש בשם MIKADO במסגרת עסקיהם. לפיכך, פנו התובעים אל נוסבוים בבקשה כי יחדלו מן השימוש המפר בסימן, ויפצו אותם בגין השימוש שעשו בסימן עד אותה עת. נוסבוים לא הגיבו לפניית התובעים, ותחת זאת בחרו להגיש לבית משפט השלום בהרצליה את המרצת הפתיחה דלעיל. עקב כך הוגשה התביעה שלפניי. תביעה זו "בלעה" למעשה את המרצת הפתיחה שהגישו נוסבוים, שכן כל עניינה של המרצת הפתיחה בשאלה אם נוסבוים היו ועודם זכאים לעשות שימוש בשם MIKADO. שאלה זו תוכרע ממילא במסגרת התביעה שהגישו רן לי ואהרמי.
יומיים לאחר הגשת התביעה, ביום 30.5.11, הגישו הנתבעים בקשה לרשם סימני המסחר לרישום הסימן "מיקדו" או MIKADO על שמם. לא ברור מה עלה בגורל הבקשה.
6.בכתב התביעה נטען, כי רן לי הינה חברת אופנה מן המובילות בארץ בתחום ההלבשה. עוד נטען כי התובעים משווקים את מוצריהם תחת השם MIKADO מאז שנת 2003, בהיקף של מיליוני ₪ בשנה, וכי הם השקיעו במהלך השנים משאבים ניכרים בקידום המותג, המזוהה כיום עם מוצריהם. לטענת התובעים, בתחילת שנת 2011 הובא לידיעתם כי הנתבעים מפעילים חנות למכירת מוצרי הלבשה תוך שימוש מפר בסימן הרשום על שם התובעים: MIKADO. הנתבעים אף עושים שימוש בצירוף MIKADO GROUP, באופן העלול ליצור רושם כי הם חלק מקבוצה השייכת לתובעים. מעשי הנתבעים עולים, כך הטענה, כדי הפרת סימן מסחר רשום; גניבת עין; עשיית עושר ולא במשפט; התערבות לא הוגנת; הטעיה; גזל מוניטין; תיאור כוזב; רשלנות וזיוף (בסיכומיהם זנחו התובעים, בצדק, את מרבית העילות הנ"ל, והותירו אך את העילות בדבר הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר). לפיכך, זכאים התובעים, לדבריהם, לצו מניעה שיאסור על הנתבעים להמשיך לעשות שימוש בשם MIKADO וכן לצו מתן חשבונות ולפיצויים, שהוערכו, לצרכי אגרה ועד למתן חשבונות, בסך של 1,000,000 ₪.
7.בכתב ההגנה טענו נוסבוים כי השם MIKADO הוא שמו של בית העסק שלהם, העוסק בשיווק ובמכירה של בגדי נשים בלבד, למן חודש אפריל 2004. עד לשנת 2011 הנתבעים כלל לא היו ערים לקיומם של התובעים או לסימן המסחרי שרשמו. הנתבעים גם הדגישו, כי לא עשו כלל שימוש בסימן המסחר המעוצב של התובעים, אלא אך ורק בשם MIKADO. השימוש שהם עושים בשם MIKADO הינו, לדבריהם, שימוש אמת בהתאם לסעיף 47 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] 1972, וכן שימוש בשם בתום לב לפי סעיף 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. שימוש כזה אף עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. מכל מקום, נטען, כי התובעים אינם עושים שימוש בסימנם לצורך מכירת בגדי נשים, ולכן היה עליהם להגביל את רישום הסימן לבגדי גברים בלבד. רישום הסימן באופן רחב, לגבי פרטי לבוש באופן כללי, הינו חסר תום לב.
ב.דיון
I.תוקפו של סימן המסחר
8.לטענת התובעים, לא נפל פגם ברישום הסימן, אשר נרשם על ידיהם בתום לב, מבלי שידעו או היו יכולים לדעת כי הנתבעים עושים שימוש בשם MIKADO. זאת, שכן עד לשנת 2011 היתה פעילותם של הנתבעים תחת השם MIKADO מצומצמת ביותר, אם בכלל היתה קיימת. למעלה מן הצורך מציינים התובעים כי זכותם בשם MIKADO עדיפה על זכותם של הנתבעים גם לאור היקף השימוש הנרחב שעשו התובעים בסימן מאז נרשם.
סעיף 64 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה) קובע כי רישומו של סימן מסחר מהווה ראיה לכאורה לתוקפו. בע"א 7919/11 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' יהודה גואטה (לא פורסם – 16.6.13) הדגיש כב' השופט י' עמית כי לעצם רישום הסימן השלכות במישור הראייתי:
"...עובר לרישום הסימן, הנטל להראות כי הסימן כשיר לרישום מוטל על מבקש הרישום. בשלב זה, רשאי כל המעוניין להגיש התנגדות לרישום סימן המסחר (סעיף 24 לפקודה) ונטל השכנוע רובץ לפתחו של מבקש הרישום. לעומת זאת, משעה שנרשם הסימן, נקודת המוצא היא כי הסימן עומד בתוקפו, וצד הטוען אחרת, כגון נתבע בתביעת הפרה או צד שנפגע המעוניין להביא למחיקת הסימן מהמרשם, הם הנושאים בנטל להראות כי הסימן לא היה כשיר לרישום מלכתחילה או כי מתקיימת עילה למחיקתו (בג"ץ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב(1) 309, 318 (1988) (להלן: עניין קליל)".
הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה (או בהמרצת הפתיחה שהגישו) כנגד תוקפו של הסימן שנרשם על שם התובעים (למעט הטענה כי צריך היה להגביל את תחולת הסימן לבגדי גברים בלבד – טענה אשר תידון בהמשך), אלא טענו בעיקר להגנת "שימוש אמת" שבסעיף 47 לפקודה, בנימוק שהשם MIKADO הינו שם עסקם בו הם עשו שימוש עוד טרם נרשם הסימן (הנתבעים אמנם הגישו, ביום 26.9.11, בקשה למחיקת סימן המסחר של התובעים, אולם הם לא ביקשו לתקן את כתבי הטענות מטעמם. גם בסיכומיהם לא טוענים הנתבעים לבטלותו של הסימן).
9.סעיף 46 לפקודה קובע כי "(א) רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם...". על מנת לגבור על זכותם הבלעדית של התובעים לעשות שימוש בסימן שרשמו, טוענים הנתבעים כי עומדת להם הגנת "שימוש אמת", המעוגנת בסעיף 47 לפקודה, וזאת לאור השימוש שעשו בשם "מיקדו" כשם עסקם עוד משנת 2004, בטרם נרשם הסימן.
10.בענייננו, לא הציגו הנתבעים כל ראיה לשימוש פומבי בשם MIKADO לפני שנת 2005. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי בתקופה שקדמה לרישום סימן המסחר על ידי התובעים, רכש השם MIKADO שהיה בשימוש על ידי הנתבעים מוניטין כה רב, עד כי לא היה מקום כלל לרשום את הסימן על שם התובעים, ולהקנות להם זכויות קנייניות בו. הראיות היחידות שהציגו הנתבעים לגבי שימוש בשם MIKADO עובר לשנת 2005 הן תעודת עוסק מורשה הנושאת את השם (באותיות עבריות בלבד) וכן קבלות משנת 2004 המופנות ל: "מיקדו" מאת סוכנויות פרסום (נספח ה'). לעומת זאת, הנתבעים לא הציגו מודעות פרסומת מאותה תקופה, הנושאות את השם MIKADO. הנתבעים גם לא טרחו לזמן לקוחות או ספקים שיוכלו להעיד כי הם עשו שימוש בשם MIKADO עובר למועד רישום הסימן על שם התובעים.
לא ניתן לומר שהיה ברישום הסימן על שם התובעים כדי להטעות את הציבור, שהרי אם לא נעשה בשם שימוש פומבי על ידי הנתבעים (וכאמור, ספק אם היה שימוש של ממש הרלבנטי לענייננו), ואין ראיה כי הציבור זיהה את השם MIKADO עם הנתבעים, הרי אין מקום לטענת הטעיה. גם לצורך החלופה שבסעיף 12 לפקודה יש להראות כי שם העסק בו נעשה כביכול שימוש עובר לרישום הסימן, רכש משמעות מאבחנת, וכי קיימת סכנת הטעיה מרישום הסימן. בנסיבות המקרה דנן, נראה כי לא נפל פגם ברישום הסימן על שם התובעים.