אפללו נ' א.נ. ארניל בע"מ

פסק דין

אני מקבל את התובענה, אולם הסכום שנתבע – 5,000 ש"ח – הוא מופרז ולא ייפסק במלואו לזכותה של התובעת.

עילתה של התובענה בצמיד זהב, שרכש ביום 3.1.2012 עבור התובעת בן זוגה. היה זה בחנותה של הנתבעת – הבורסה לתכשיטים – בקניון בפתח תקווה. הצמיד, עשוי חוליות של חוטים קלועים ובצדיו סוגר, עלה 2,100 שקלים.

לאחר כשלושה חודשים, שבהם העידה התובעת – אז חיילת – כי ענדה את הצמיד פעמים אחדות בלבד, היא הגיעה למסקנה כי הוא גדול על מידותיה, ומסרה אותו לנתבעת לצורך הקטנה, ולא פעם אחת כי אם פעמיים. אלא, שענין זה אינו יסוד לתביעה, שכן טבעי ומובן הוא כי צמיד, שלא נגזר לפי מידותיה של לקוחה, יידרש להתאמה. ועוד, אני מתקשה לקבל את טענתה של התובעת כי לאחר ההקטנה הראשונה "התרחב" לפתע הצמיד מעצמו, עד כי נדרשה מסירתו בשנית להקטנה.

ברם, יסוד בתובענה מצוי בטענתה הנוספת של התובעת, כי סוגר הצמיד נשבר, ולאחר תיקון נשברה גם אחת החוליות, עד כי כמעט ונשמט מידה. הנתבעת אמנם הראתה כי בכתב-האחריות למוצר נכתב כי זו לא תחול על שבר, שנגרם עקב בלאי סביר. אולם, אינני סבור כי שני שברים בזה אחר זה, המתרחשים חודשים ספורים בלבד לאחר הרכישה, מקורם בבלאי סביר. טענת הנתבעת כי התובעת אינה יודעת לנהוג במוצר זה בעדינות המתחייבת, אינה אלא השערה ומוטב היה לה שלא תועלה.

מסיבה, שהתקשיתי עד מאד להבינה, הסכימה הנתבעת להחליף את הצמיד הזה בכל מוצר אחר שבחנויות הרשת, פרט לאותו הצמיד ממש. הסבר מניח את הדעת לסייג זה לא נמסר, אך חשיבות הדברים בכך שהם ממחישים כי לא הייתה זו חרטה שהפגינה התובעת, פרי הימלכות בדעתה ורצונה במוצר אחר. התובעת, בדברים שכתבה והוסיפה על-פה, הראתה כי אהבה את הצמיד ושמחה לענוד אותו באירועים מיוחדים. אלא שהיא מיאנה, ובצדק, להסתפק במוצר פגום, שאירעו בו שברים כמתואר.

התובעת השאירה, לפי בקשתה של נציגת הנתבעת, את הצמיד בחנותה תוך ציון מפורש "לא לתיקון". על טיבו של השירות שסופק לה אז מעידה הזמנתה, בחלוף זמן-מה, לאסוף את המוצר המתוקן. עד ליום הזה מצוי הצמיד המתוקן בידי הנתבעת – נציגה פרשׂ אותו על הדוכן בעת הדיון – וממתין לתובעת. זו ממאנת לקבלו.

אני מקבל את טענתה של התובעת כי אין זה מתקבל על הדעת שצמיד זהב, שנרכש בממון לא מבוטל, יישבר פעמיים בתוך זמן קצר. אני מקבל את טענתה כי המענה שניתן לה בידי הנתבעת בגין כך לא היה הולם. על כך יש להצר. בכך יש יסוד לקביעה כי המוצר שסופק היה פגום ולתובעת עמדה זכותה לבטל את ההתקשרות ולקבל לידיה החזר בגין התכשיט שרכשה. ואם השקיעה הנתבעת בתיקון הצמיד, וכעת מונח הוא בידה לאחר שהוקטן ושופץ ומבלי יכולת, כנטען, למוכרו, אין האחריות לכך רובצת אלא לפתחה בלבד.

בתוך 30 ימים תשלם הנתבעת לידי התובעת סך של 2,600 ש"ח, סכום המגלם גם הוצאות, אשר ראוי כי ייפסקו לזכות התובעת בגין הטרחה והקושי שנגרמו לה בהגשת התביעה. לא ישולם הסכום במלואו במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים, ללא דיחוי. לכל אחד מהם עומדת זכותו לבקש מבית-המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם במניין), רשות לערער עליו.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.