החלטה
1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, ביום 24.7.11. פסק הדין ניתן על ידי כב' הרשם אוחיון. הבקשה לביטולו הובאה בפני, לאור שינויים בסדרי העבודה בביהמ"ש, ומעבר כב' הרשם אוחיון לכהן כרשם ההוצאה לפועל.
2. בהתאם לפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב סכום של 3,959 ₪ (קרן), בצרוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, וזאת בגין רכישות שביצעה המבקשת במרכול של המשיב, כנטען בכתב התביעה. פסק הדין ניתן על יסוד הצהרת המוסר, לפיה הדביק את כתב התביעה במענה של המבקשת, לאחר שלא מצא איש בבית, בשלושה ביקורים.
3. לטענת המבקשת, כלל לא ידעה על הגשת התביעה נגדה. לטענתה, המשלוח בדואר הרשום ש"לא נדרש" לא נעשה כדין, שכן תאי הדואר ביישוב בו מתגוררים הצדדים נמצאים בחנות של המשיב. מעבר לכך, לטענתה, לא בוצעה המצאה בדרך של הדבקה. לגוף העניין טוענת המבקשת, כי אינה חייבת למשיב מאומה, וכי הרישום במחברת, שעל פיה הוגשה התביעה, נעשה על דעתו של המשיב בלבד.
4. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, ההמצאה בוצעה כדין, והחוב הוא חובה האמיתי של המבקשת, בגין רכישת מוצרי מזון בהקפה.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על ביטולו של פסק הדין.
פסק הדין לא ניתן על יסוד אישור מסירה חתום, אלא על יסוד המצאה בדרך של הדבקה. זוהי המצאה "חלשה" יחסית, ולעולם אין לדעת, אם מסמך שהומצא בהדבקה אכן הגיע לידי הנתבע. לפיכך, דין פסק הדין להתבטל על פי חובת הצדק. יתר על כן, דין פסק הדין להתבטל גם על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר התובע טוען, על סמך מסמכיו, כי קיימת יתרת חוב כנטען בכתב התביעה, ואילו הנתבעת מכחישה זאת.
6. אשר על כן, פסק הדין מבוטל. איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות, בשלב זה. אלו יילקחו בחשבון בתום ההליך העיקרי.
המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.