אעראר נ' עלאם ואח'

פסק דין

1.התובע יליד 1934, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.2.06.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

2.הפגיעה

א. התובע איבד הכרה ובבדיקת סי.טי הודגם משפך דם תוך גולגולתי קטן משמאל באיזור הקודקודי ללא סימני שבר בגולגולת. התובע אושפז במח' הנוירוכירורגית בביה"ח בלינסון עד יום 19.2.06 ושוחרר עם המלצה להפסקת הטיפול במדללי דם שניתן לו בשל מחלת כלי הדם הלבביים ממנה סבל עובר לתאונה הנדונה.

ב.ביום 25.2.06 הופיעו הפרעות דיבור ואי זיהוי בני משפחה והתובע הוחזר לביה"ח שם העלתה בדיקת סי.טי. חוזרת משפך דם תוך גולגולתי במצב של ספיגה ואוטם ישן בגזע המוח. התובע שוחרר למחרת ביום 26.2.07 ולאור הרישום, הארוע הנוירולוגי בגינו התקבל חלף לחלוטין.

ג.ביום 3.3.07 אושפז התובע שוב בשל תופעות דומות ובדיקת סי.טי. לא גילתה שינוי מהבדיקה שבוע קודם לכן, אך נמצאה חולשה מימין והפרעות בשיווי משקל. בדיקת דופלקס של כלי הדם הצוואריים גילתה היצרות ופיתול שגרמו להפרעות בזרימת הדם.

ד.ביום 15.3.06 התקבל התובע לשיקום בבית לוינשטיין כשהוא סובל מהפרעות מסויימות בשיווי המשקל בעת ההליכה. התובע שוחרר ביום 24.4.06 כשהוא מתהלך עצמאית בעזרת מקל הליכה, שתי הידיים תפקודיות, זקוק להשגחה רק בעליה וירידה במדרגות וקוגניטיבית לא נצפתה ירידה משמעותית.

בבדיקת סי.טי. מיום 8.3.06 התברר כי התובע סובל מאוטם קודקודי תת חריף או משני ללחץ מקומי מהדמם.

ה.פרופ' רייכנטל, אשר נתמנה כמומחה בתחום הנוירוכירורגיה, התייחס לשתי שאלות:

"א.האם ייתכן כי קיים קשר בין התאונה ובין האירועים (האיסכמיים) המוחיים מימים: 25.2.06 ויום 3.3.06.

ב.האם נותרה נכות כתוצאה מהדימום התת-קשיתי כפועל יוצא מהתאונה.

א.בפתרון סוגיה זו יש לשקול שני גורמים. האחד, גורמי הסיכון הרבים מהם סבל התובע וסובל מהם עד עצם היום הזה כגון, שומנים בדם, סכרת, יתר לחץ דם, כאשר כל גורם לכשעצמו יכול להביא לתופעות איסכמיות במוח, והנדודה השניה, התובע קיבל טיפול כנגד גורמי סיכון אלה אספירין ופלוויקס. שתי התרופות הופסקו ברגע שהתברר שקיים דמם תוך גולגולתי ובצדק על מנת שלא להביא להרחבה של הדימום. אולם מאידך, הפסקת התרופות ייתכן והביאה לאירוע המוחי הראשון. בשקלול הגורמים השונים בהחלט ייתכן שהאירוע המוחי מיום 25.2.06 ניגרם עקב הפסקת הטיפול באספירין ופלוויקס. אולם אירוע זה חלף כלא היה ולא השאיר כל נכות בתובע. ביום הופעת האירוע הוחזרו לו הפלוויקס והאספירין כך שכאשר הופיע האירוע מיום 3.3.06 כבר היה מספר ימים עם הטיפול ועל כן להפסקת הטיפול קודם לכן לא היתה כל השפעה על האירוע השני. שאכן הותיר בו סימנים נוירולוגיים בעטים נשלח לבית לוינשטיין.

מכל אלה עולה כי אין קשר בין התופעות של האירוע המוחי שהותיר בו סימנים נוירולוגיים לבין התאונה הנדונה.

ב.משפך הדם התוך גולגולתי הותיר סימנים קליניים קלים – כאבי ראש – (שכזכור התלונן עליהם בעת האירוע האיסכמי הראשון) אם כי אין אלה כאבים בעטים נוטל טיפול כלשהו.

הנכות

עבור כאבי הראש ראוי ל- 5% נכות צמיתה לפי סעיף 34 מותאם בין א' ל- ב' ".

ו.למרות שפרופ' רייכנטל לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו מבקש ב"כ התובע לחלוק על חוות דעתו.

התובע לא היה עצמאי גם עובר לתאונה, למרות שנפגע כהולך רגל, ונזקק עפ"י הערכת תלות מ- 12/02 לעזרה ברחצה, הלך בעזרת מקל וקיבל עזרה במשק הבית במשך 5 ימים בשבוע עפ"י חוק הסיעוד. גם עם שחרורו מבית לוינשטיין, נעזר במקל הליכה, נזקק להשגחה רק בעליה וירידת מדרגות ועצמאי בתפקודיו היום יומיים, אם כי נזקק לעזרה קלה בלבוש ורחצה, כלומר, ההבדל היחידי היה עזרה קלה בלבוש.