אעלימי ואח' נ' מועצה אזורית מנשה ואח'

פסק דין

התביעה וטענות הצדדים

לפניי תביעת שיבוב בה עותרת התובעת לשפותה בסכום ששלמה למבוטחה מר עקאב אעלימי (להלן "המבוטח") בגין נזק רכוש לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה לו ביום 26/06/10 בכביש 6535.

לטענת התובעת, ביום 26/6/10 נסע רכב המבוטח בכביש 6535 במהירות המותרת ע"פ חוק ובהתאם לתנאי הדרך. לפתע איבד שליטה והרכב נפל לתעלה. לאחר התאונה התברר כי מדובר בקטע כביש מסוכן המועד לפורענות, הכביש אינו מטופל כנדרש, לקוי ואינו בטוח לנסיעה מבחינת העיקולים שבו. אין מעקה בטיחות בחלקים רבים והוא אף נחסם פעמים רבות בשל סכנת החלקה.

לתמיכה בטענותיה הגישה התובעת תצהיר חוקר מר ברונר, אליו צורף דו"ח חקירה (הוגש וסומן ת/1) ממנו עולה כי במהלך השחזור נמצאו סימנים המעידים על התרחשות התאונה בנסיבות המדווחות. נמצא כי קטע הכביש בו החליק ספוג בשמן וכן מעקה הבטיחות במקום אינו תקין ואף חסר. בכיוון הנגדי לנסיעה הוצבו תמרורים המזהירים מפני החלקנה ומגבילים את הנסיעה ל-40 קמ"ש בעוד בכיוון נסיעת המבוטח לא מוצבים תמרורים כאלו. כן צורפו קטעי עיתונות המתייחסות למסוכנות הכביש.

לטענת הנתבעת 1, המועצה האיזורית מנשה (להלן: "המועצה") הכביש אינו באחריותה אלא באחריות החברה הלאומית לבטיחות בדרכים / מע"צ/ עיריית אום-אל-פאחם או כל גורם אחר.

לתמיכה בטענותיה הגישה המועצה את תצהירו של מר קוסקס גזבר המועצה (הוגש וסומן נ/3) בו חוזר על הטענה כי הכביש אינו באחריות המועצה וככל הנראה אף לא מצוי בשטח השיפוט שלה. כראייה צורף מכתב קצין אגף התנועה בו כתוב "כביש 6535 מוגדר "ככביש ללא אבא" ". בשנת 2010 הכביש שופץ ע"י החברה הלאומית לדרכים וגם בכך ניתן לראות כי לא המועצה אחראית לכביש. הכביש אינו רק כביש גישה ליישובי צפון השומרון אלא משמש כדרך עוקפת לואדי ערה ומסתמכים עליו בשעת חירום והדבר גם מצביע על כך שהכביש באחריות מע"צ.

כמו כן הוגש תצהיר הגב' לאה פרי – מהנדסת המועצה (הוגש וסומן נ/4)) לטענתה, המועצה דרשה ממע"צ מספר פעמים לממש את האחריות שלה בגין הכביש, לשפצו, ולדאוג לתחזוקתו. הכביש מוגדר "דרך מקומית" ומע"צ ביקשו להעבירו לסטאטוס "דרך אזורית". בהתאם הועדה המחוזית לתו"ב הנחתה את מע"צ להכין תוכנית לסלילת הכביש. מע"צ יזמנה והכינה תוכנית זו. אילו הכביש היה באחריות המועצה הוועדה המחוזית הייתה מנחה את המועצה להכין את התוכנית. מע"צ היא זו שכאמור יזמה את התוכנית, אך החליטה על דעת עצמה להפסיקו מאחר וסברה כי אין הצדק תכנוני. בשנת 2005 חלק מהכביש קרס ומע"צ דאגה לשפצו. כן שיפצה אותו לפני מספר שנים, ושוב ב 2012. במידה ויש צורך, משרד התחבורה דורש מהמועצו כי ישפצו את הכבישים שבאחריותם ומעביר תקציבים ישירות למועצה לשם כך. משרד התחבורה דרש ממע"צ לשפץ את הכביש. לא נעשה כל תיאום עם המועצה לעניין שיפוץ הכביש, והמועצה ראתה בפניית מע"צ התייעצות שגרתית שכן הכביש עובר בתחומיה.

לטענת הנתבעת 2 (להלן:"מע"צ"), במועדים הרלוונטיים הכביש לא היה תחת אחריותה ותחזוקתו השוטפת לא היה בתחום אחזקתה.

מע"צ הגישה תצהיר מר איגור פסחוביץ – מנהל אזור במע"צ (הוגש וסומן נ/1) מהמסמכים שצורפו עולה כי הכביש שנטען שבו ארע המקרה הינו כביש 6535 מוגדר כ"כביש ללא אבא" כחלק מ– 1,100 ק"מ של דרכי גישה וכבישים המחברים בעיקר בין ישובים בתחומי המועצות האזוריות. כבישים אלו שייכים לטענתו למועצות האזוריות והם אינם באחריות מע"צ. הטיפול בכבישים אלו החל והוא מתבצע בשת"פ עם המועצות הרלוונטיות במימון של משרד התחבורה. בתצהיר משלים (הוגש וסומן נ/2) הצהיר כי במועד הרלבנטי לתאונה, הכביש לא היה באחריות מע"צ. ביולי 2012 עבר הכביש לאחריותה של מע"צ בהתאם להחלטת משרד התחבורה. בכביש נשוא התביעה הצליחה מע"צ לקבל תקציב עבור שיפוץ חד פעמי נוכח תאונה קשה שהייתה בו כפי שמע"צ עושה מתוך רצון טוב, לפנים משורת הדין, גם ב"כבישים ללא אבא". השיפוץ נעשה בתיאום עם משטרת התנועה ועם המועצה שכן היא רשות התמרור בכביש נשוא התביעה והדבר מדבר בעד עצמו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת על כך שארעה תאונה באותו כביש ביום הנטען ונגרם נזק. הצדדים הסכימו כי גובה הנזק, לאחר שקלול אשם תורם, וככל שהתביעה תתקבל, יעמוד על 33,888 ₪.

לאחר שעיינתי ושמעתי את הצדדים ובחנתי ראיותיהם, דין התביעה נגד המועצה האיזורית להידחות ודין התביעה נגד מע"צ להתקבל ולהן אפרט ואנמק;

התביעה נגד המועצה האיזורית

אין חולק אמנם כי התאונה ארעה בכביש 6535, ברם התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי המקום בו ארעה התאונה מצוי בכלל בתחום השיפוט של המועצה. למעשה, התובעת כלל לא הצביעה על מיקום התאונה המדויק בכביש. ודוק; אין מחלוקת כי הכביש הוא ארוך ועובר בשטח השיפוט של 3 רשויות: המועצה האיזורית מנשה, אום אל פאחם והמועצה המקומית ערערה. משהתובעת לא הביאה ראיה בשאלה היכן התרחשה התאונה, כלל לא ברור אם התאונה ארעה בשטח השיפוט של ערערה, של אום אל פאחם, או של המועצה. בשים לב לאמור, ששעה שהתובעת בחרה לתבוע רק את המועצה ולא את שאר המועצות בשטחן עובר הכביש, ולא הוכיחה היכן ארעה התאונה, היא לא הרימה את הנטל ביחס למועצה.

לא זו אף זו, התובעת לא הניחה תשתית משפטית בסיסית בשאלה מי אחראי ע"פ דין לכביש ולתחזוקתו בהיותו כביש איזורי. בעוד שבעלים של מקרקעין עשוי אולי לחוב בנזיקין לנזקים בשטחו מכוח פקודת הנזיקין, הרי שהבעלים כאן (מדינת ישראל לפי נסח הרישום) כלל אינה נתבעת ואין טענה כלפיה. התובעת לא הצביעה על כל מקור שבדין להטלת אחריות על מועצות איזוריות שבתחום שיפוטן עוברים כבישים איזוריים, לאחזקת אותם כבישים (להבדיל מרשויות מקומיות שכבישים עירוניים/פנימיים עוברים בשטחן שלגביהם נראה שאין חולק כי הן באחריותן מכוח פקודת העיריות והמועצות המקומיות ). מטעמים אלו יש לדחות את התביעה נגד המועצה.

התביעה נגד מע"צ

בהתאם לצו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש גישה לגבעות עירון), תשכ"ג – 1962, מיום 27/11/62, שהוגש וסומן נ/3, (להלן: "ההכרזה") עולה כי הכביש נשוא התביעה הינו באחריות מע"צ. בסעיף 1 להכרזה דנן נכתב מפורשות כי הפקודה תחול על הכביש מושא התביעה "הפקודה תחול על הדרך ברוחב עד 30 מטר המתחילה בנקודת ציון 213.400-161550 בקירוב על הכביש חדרה-עפולה ומסתיימת בנקודת ציון 212.485-164.800 בקירוב המסומנת לשם זיהוי בקו אדום במפה כ/4473. " אותה מפה כ/4473 וסימון הכביש באדום עליה, הוגשה כראייה. גם מפות שהוכנו ע"י המרכז למיפוי ישראל עבור אגף האחזקה בשיתוף מע"צ והוגשו מלמדות ע"פ המקרא שבמפה כי הכביש בעניננו מסומן ומוגדר כ"דרך באחזקת אגף הכבישים (מע"צ). מע"צ לא הזימה את ענין ההכרזה ולא הוכיחה כי בשלב כלשהו פקע הצו.

אין בידי לקבל את טענת מע"צ כפי שהועלתה בדיון ע"י העד מטעמה לפיה "יש המון כבישים שקיבלו הכרזה אבל עד היום לא סוללו ולא משתמשים בהם כלל" (עמ' 9 שורות 5-6) ואפרט:

ההכרזה הינה מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: הפקודה), שבוטלה על פי חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (ס"ח 2228 מיום 15.02.2010), ואשר מקנה בהתאם לסעיף 3 שבה, לשר העבודה או שר התחבורה סמכות להורות בצו כי פקודה זו תחול על כל דרך. על פי הפקודה, לאחר מתן הצו על מנהל רישום הקרקעות לרשום הערה על כך בספרי האחוזה לגבי הדרך שהצו חל עליה (סעיף 3א לפקודה). לאחר מתן הצו, רשאי מי שהסמיכו שר התחבורה או העבודה לקנות מיד חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך המפורטת באותו צו או לשיפורה, ולבצע את כל אותן העבודות שיהא צורך בהן כדי להוציא לפועל אותה סלילה או להשלים את השיפור (סעיף 4 לפקודה). העובדה שלא נרשמה הערה בטאבו אינה שומטת את אחריותה לפי דין ואין היא יכולה להתנער מחבותה החוקית מחמת קשיי תקצוב כאלה ואחרים.