אספרנסה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה בה הורה על איסור שימוש ברכב בו נהג אביו של המבקש, לאחר שזה האחרון נתפס נוהג בו כשהוא שיכור.

יצוין, כי כנגד האב הוגש כתב אישום ואף התבקש מעצרו עד לגמר ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הורה על מעצרו בחלופת מעצר, ולעת הזאת הוא נתון במעצר בית ובתנאים מגבילים.

ב"כ המבקש העלה שורה של השגות ביחס לשימוע שנערך לנהג בלבד ללא הבעלים, ולפגמים שנפלו, לשיטתו, בעריכת השימוע. ב"כ המשיבה מסרה שאין בידה את התיק וביקשה דחיה. לכן, נעתרתי לבקשת המדינה לדחיית הדיון, אך בד בבד הוריתי על עריכת שימוע חוזר, על מנת לאפשר לבעל הרכב להעלות את טענותיו בפני קצין המשטרה.

שימוע כזה אכן התקיים והקצין הפוסל רפ"ק אלון לחם חזר בהחלטתו על אותה החלטה אליה צירף את אותו נימוק שנתן בהחלטתו הראשונה.

בדיון בפני חזר ב"כ המבקש על טענותיו כי השימוע נערך באופן לקוי וגם כאשר הורה ביהמ"ש על עריכתו המחודשת, הקצין לא ניגש לשימוע בלב פתוח, אלא חזר ושנה את אותה החלטה עם אותו נימוק שגוי, שנגע לכמות אלכוהול, שכלל אינה מיוחסת בכתב האישום לנהג הרכב.

בדיון בפני העיד בעל הרכב והסביר, כי הוא עוסק למחיית כקבלן הובלות של חב' "סמ-גל". הוא מסר כי אביו עובד אצלו ומשמש כאחד הנהגים בשרותי התובלה שהוא מספק לחברה האמורה. הוא הבהיר והדגיש, כי הוא מזהיר את הנהגים שלו לבל יבצעו עבירות תנועה בדגש על עבירה של נהיגה בשכרות וכך עשה גם כלפי אביו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותו של בעל הרכב, סבורני שדין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שאיסור השימוש יקוצר.

לפי הוראות החוק תהא זו הגנה טובה לבעל הרכב אם הוכיח כי נהג הרכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב וזה עשה כל אשר ניתן לעשות על מנת למנוע את ביצוע העבירה (סעיף 57ב (ב) לפקודת התעבורה).

בעל הרכב הגיש תצהיר ונחקר עליו בפני, ולהתרשמותי אכן הזהיר את אביו לבל יבצע את העבירה המיוחסת לו, בהבינו היטב את הסנקציות הכרוכות במקרה שדבר כזה יקרה. עדותו היתה אמינה עלי, ולא מצאתי שהיא נסתרה בחקירתו הנגדית. על יסודה אני קובע כי בעל הרכב עשה כל אשר ניתן היה לעשות בנסיבות המקרה, על מנת למנוע את ביצוע העבירה המיוחסת לנהג הרכב.

מעבר לכך, מדובר ברכב מסחרי המשמש לתובלת מטבחים, כמוכח מהמסמך שמונח בפני מאת באי כוחה של חברת "סמ-גל". כל יום שהרכב מושבת, נגרם חסרון כיס ניכר לבעליו, מעבר לעלויות אחסנתו במחסני הערובה של המשטרה. שיקול זה, נסוג בדרך כלל, מפני המסוכנות הנובעת משימוש אסור בעל פוטנציאל פוגעני בציבור. אך במקרה דנן, נהג הרכב מצוי במעצר בית חלקי ובתנאים מגבילים, בינהם פסילתו מנהיגה עד לגמר ההליכים המשפטיים נגדו והמבטיחים, בפרט, את הרחקתו מהרכב הספציפי נשוא הבקשה, ומנהיגה בכלי רכב, בכלל. לכן, סבורני כי בכך מובטחת ההגנה על שלום הציבור.

הרכב מושבת מזה פרק זמן ראוי מאז ביצוע העבירה, ונראה לי, בנסיבות הענין, כי בהצטרפם של הנימוקים דלעיל, כי הסנקציה המנהלית השיגה את תכליתה ודי בתקופת ההשבתה עד כה, כדי להוות אות ואזהרה לבעל הרכב לבל ישנה הדבר.

בנסיבות אלה, מנימוקים אלה, אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטת קצין המשטרה ועל השבת הרכב לאלתר לבעליו.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.