אספרנסה נ' ג`קי שבו-מוסך חיפושית

פסק דין

1. על פי כתב התביעה בסמוך לינואר 2009 התעוררה בעיה במנוע רכבו של התובע והוא פנה אל הנתבע, בעל מוסך, לצורך תיקון הרכב. לאחר תיקונו הביא הנתבע את הרכב אל התובע שכן שניהם מתגוררים באותו ישוב, וקיבל תמורת התיקון 4000₪ במזומן וכן 2 שני שיקים נוספים דחויים על סך 1500 ₪ כל אחד. משראה התובע כי התקלה לא תוקנה החזיר את הרכב למוסך הנתבע שם שהה כחודש וחצי שלאחריו אמר הנתבע כי הבעיה תוקנה. מאחר ושני השיקים שניתנו קודם לכן חזרו, שילם התובע במזומן סך נוסף של 3000₪ אך הנתבע סירב ליתן קבלות בתואנות שונות. התובע גילה כי שוב הרכב לא תוקן והחזירו למוסך בפעם השלישית שם שהה כחודשיים וחצי שבסופם התבשר התובע כי התקלה תוקנה. שוב גילה התובע כי התקלה לא תוקנה והוא נאלץ לפנות למוסך אחר אשר איתר את התקלה ותיקן את המנוע תמורת תשלום נוסף בסך 7300 ₪. התובע תובע סך של 7000 ₪ בגין עלות התיקון שלא בוצע, סך נוסף של 5000 ₪ בגין עלות אי השימוש ברכב בתקופת הטיפול וכן 1000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בכתב ההגנה נטען כי התובע ביקש תחילה, על אף המלצת הנתבע, לעשות תיקון חלקי כדי למכור את הרכב וקיבל אחריות של 3 חודשים על העבודה. הרכב שהה אז שלושה וחצי שבועות במוסך כי התובע התלבט איזה תיקון לערוך ברכב. התשלום שסוכם בסך 4500₪ לפני מע"מ לא שולם על ידי התובע עם קבלת הרכב. רק לאחר כחודש שולם הסך של 4500 ₪ ב-3 שיקים פתוחים ללא מע"מ. שניים מהשקים חזרו והתובע משך את הנתבע בסיפורים שונים. ביוני 2009 הביא התובע את הרכב פעם נוספת לאחר ששילם 1500 ₪ עבור שיק אחד שחזר. לאחר שהנתבע פתח את ראש המנוע סירב התובע לביצוע התיקון הדרוש ואף סירב לשלם עבור עלות הסגירה שכללה החלפת חלקים.

2. בדיון העידו התובע והנתבע.

3. אין מחלוקת כי הנתבע קיבל לידיו כסף מאת התובע. כמו כן אין מחלוקת כי הרכב חזר למוסך 3 פעמים בפרק זמן של כחמישה חודשים (ר' עדותו של הנתבע). כעולה מגרסת התובע אשר לא נסתרה נאלץ לבסוף להכניס את הרכב לטיפול במוסך אחר שם הוחלף המנוע תמורת תשלום בסך 7300₪. גרסא זו נתמכת בחשבונית התיקון אשר צורפה לכתב התביעה. טענת הנתבע כי התובע העדיף תיקון חלקי שיחזיק עד למועד מכירת הרכב על ידי התובע אינה עולה בקנה אחד לא עם המשך החזקת הרכב על ידי התובע ולא עם התיקון אשר בוצע בסופו של דבר על ידו. גם הגירסא לגבי תקופת האחריות המוסכמת לא הוכחה מה גם שכעולה מהעדויות שהה הרכב במוסך הנתבע פרקי זמן ממושכים כך שכלל לא ברור כי אף התקופה הנטענת חלפה. לגרסת הנתבע שבכתב ההגנה אף ביוני 2009 הסכים למעשה לבצע תיקונים נוספים באוטו ללא כל תשלום (ר' סעיפים 11-12 לכתב ההגנה), גירסא המתיישבת עם המסקנה ולפיה אף התיקון הראשוני שבוצע לא צלח.

לנוכח כל האמור סבורה אני כי התובע הוכיח במידה מספקת כי לא קיבל תמורת התשלום ששילם את תיקון הרכב והוא זכאי איפוא להשבת התשלום ששילם.

4. הצדדים חלוקים ביחס לגובה התשלום ששולם. לטענת התובע שילם סך של 7000₪. מתוכם 4000₪ במזומן במועד שבו קיבל את הרכב אחרי הטיפול הראשון ואת היתרה בשני שיקים דחויים. לאחר שהשקים חזרו העביר את תמורתם במזומן לידי הנתבע. מנגד טוען הנתבע כי קיבל סך הכל 4500₪ בשלושה שיקים דחויים שהועברו לירוחם לחנות החלפים ולאחר שששניים מתוכם חזרו העביר התובע את תמורתם במזומן לידי ירוחם. התובע הציג העתק של שני השיקים. הנתבע לא הציג דבר.

שקלתי את העובדה שהנתבע לא הציג את השיק השלישי שלכאורה ניתן לו כמו גם את העובדה ששני השיקים הדחויים היו לחודשים אפריל ומאי 2009 על אף שהטיפול העיקרי ברכב התובע נעשה בינואר 2009. נתונים אלו תומכים בסבירות גירסת התובע ולפיה שילם סכום מעבר לשני השיקים שהוצגו. עם זאת, אף לגירסת הנתבע ניתן לו שיק נוסף, הגם שלא הוצג, בסך של 1500₪. שיק זה לגרסתו הועבר לצד ג' לו ניתנו גם שני השיקים האחרים. אמנם הנתבע לא זימן את אותו צד ג' לעדות, ואולם מדובר בהליך של תביעות קטנות ואינני סבורה כי יש לייחס להימנעות זו את המשקל שהיה מיוחס לה בהליך רגיל. לגרסת התובע בכתב התביעה שני השקים חזרו מאחר וסוחרו על אף שהיו למוטב בלבד. גירסא זו אינה עולה בקנה אחד עם הכיתוב על השיקים ולפיו חזרו מחמת א.כ.מ. כאשר המוטב על פי השיקים הוא אותו צד ג'. התובע לא הציג כל אסמכתא להעברת הכספים מעבר לשיקים הנטענים, והנטל עליו, ובמכלול לא שוכנעתי במידה מספקת כי אכן שולם סך מעבר ל-4500 ₪ בו למעשה מודה הנתבע (ר' סעיפים 10, 15-14 לכתב ההגנה).

5. אשר לדמי השימוש. גרסת הנתבע היא כי הרכב נותר תקופה ממושכת במוסך שכן התובע לא יכול היה להחליט בדבר הטיפול בו הוא מעוניין. לגירסתו גם היה לתובע אותה עת רכב אחר מהעבודה. כך או אחרת. לא שוכנעתי כי התנהלות הנתבע היא שגרמה להותרת הרכב במוסך תקופה כה ממשכות ומכל מקום אין זה סביר בעיני כי אדם ישאיר את רכבו תקופה כה ממושכת במוסך מבלי לקדם את ענייניו. התובע גם לא הציג כל קבלות על שמוש בתחבורה ציבורית במהלך אותה תקופה כנטען על ידו, ו/או תשלום עבור ביטוח ורישיון הרכב לתקופה זו. אני דוחה איפוא את הפצוי בגין ראש נזק זה. בנסיבות העניין גם לא מצאתי מקום לפסיקת פצוי בגין עוגמת נפש.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 250₪.

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"א, 23 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.