אספלט אלפא בע"מ נ' ורד בר גינון ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין – להעברתה לבית המשפט המוסמך במחוז תל- אביב או המרכז, בטענה שאין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

עובדות רלבנטיות וטענות הצדדים

1.המשיבה מס' 1 היא התובעת - חברת אספלט אלפא בע"מ אשר עוסקת באספקת אספלט (להלן:"המשיבה"). המבקשת הינה חברת ורד בר גינון ופיתוח בע"מ אשר עוסקת בביצוע עבודות פיתוח תשתיות וקרקע.

2.ביום 16.5.2012 הגישה המשיבה נגד המבקשת והמשיבה מס' 2 תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 362,431 ₪, בגין חוב שנותרו הנתבעות, על פי הנטען, חייבות לה על פי הזמנה, חשבונית ותועדות משלוח שונות שצורפו לכתב התביעה. לטענת המשיבה, ביום 1.12.2011 הזמינה ממנה המבקשת כמויות אספלט לאתר עבודה בראש העין, והבטיחה לשלם תמורתן ביום 31.1.2012. המשיבה סיפקה את האספלט למבקשת, והנפיקה במקומה חשבונית. ביום 15.1.2012 פנתה המבקשת למשיבה וביקשה לבטל את החשבונית ולהנפיק במקומה חשבונית חדשה על שם המשיבה מס' 2, והמשיבה נענתה לבקשה זו. בהגיע מועד התשלום סירבה המשיבה מס' 2 לשלם את התמורה. המשיבה פנתה למבקשת בדרישה לתשלום החוב בגין האספלט שסופק, אך גם המבקשת סירבה לשלם. לפיכך, הגישה המשיבה את התביעה דנן נגד הנתבעות לתשלום התמורה בגין כמויות האספלט שסיפקה להן.

3.בבקשתה טענה המבקשת, כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה. לטענתה, מקום אספקת האספלט היה בראש העין, ולפיכך הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום בפתח תקווה, או לבית המשפט השלום בתל אביב, מקום עסקיה של המבקשת.

בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה. לטענתה, מאחר שהצדדים לא סיכמו ביניהם את המקום בו יתבצע התשלום בגין אספקת הסחורה, הרי המקום בו אמור היה להתבצע התשלום הינו במשרדי המשיבה הממוקמים בקיבוץ בית אלפא וזאת בהתאם לסעיף 44 לחוק החוזים. קיבוץ בית אלפא מצוי במחוז הצפון ולפיכך לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה. עוד ביקשה המשיבה לתקן את הסעיף המתייחס לסמכות המקומית בכתב התביעה, באופן כזה שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה היות ויש לקיים את התחייבויות המבקשת במקום מושבה של המשיבה.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות, וכי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה מכוח הורת תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת:

"3(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור טיפולו מצוי אחד מאלה:

1-….

2-…

3-המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

על פי הנטען בכתב התביעה חייבת המבקשת לשלם למשיבה את סכום התביעה, בגין הסחורה שסופקה לה על ידי המשיבה. השאלה היא, היכן היה על המבקשת לשלם למשיבה עבור האספלט שסיפקה לה. אין ספק שאם התשלום היה אמור להתבצע במחוז הצפון, קמה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה, ללא שום קשר למקום שהיה על המשיבה לקיים את התחייבויותיה היא.

5.עיון בהזמנה שצורפה לכתב התביעה, בחשבונית ובתעודות המשלוח מראה, כי שני הצדדים התייחסו למחיר יחידה, למקום אספקת האספלט, לגורם המאשר והמתאם, אך אין בהם התייחסות לעניין התשלומים ולמקום שהיה על המבקשת לשלם את התמורה עבור האספלט שסופק.

סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 קובע:

"44(א) חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק, במקום מגוריו הקבוע".

מאחר שהצדדים לא הסכימו על מקום ביצוע התשלום, מורה סעיף 44 כי התשלום יבוצע במקום עסקיו של הנושה, קרי במשרדי התובעת. מעיון בתצהיר מר שלמה אלון התומך בבקשה להטלת עיקול זמני עולה, כי משרדי התובעת ממוקמים באתר המחצבה של קיבוץ בית אלפא, ועל כן היה על המבקשת לשלם את התמורה בקיבוץ בית אלפא, יישוב הנמצא באזור שיפוט בית משפט זה.

6.לסוגית הסמכות המקומית בתביעות כספיות התייחס בית המשפט העליון בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט שלמה לוין ברע"א 6920/94 יאיר לוי נגד צבי פולג ואח' פ"ד מט(2) 731, שם נידון מקרה דומה למקרה שלנו. באותו פסק דין קבע כב' השופט שלמה לוין, כי יש להתאים את הפרשנות של תקנה 3(א)3 לדין המהותי. כב' השופט לוין אף התייחס למשמעות הרחבה של פסק הדין וקבע:

"ער אני לעובדה שפסק דיננו יכול שיצמצם במידה ניכרת את היקף התפרשותה של תק' 3, ככל שהמדובר בתובענות לתשלום סכום כסף; אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצויה של סדר הדין להוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה, או אחר".