פסק דין
לאחר ששמעתי את התובע 2 ועיינתי במסמכים כפי שהוגשו ע"י הצדדים לתיק, ניתן בזאת פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:
למעשה, המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות של המבטחת – הנתבעת לשאת בתשלום בגין נזק שנגרם לכלי רכבה של התובעת 1, כתוצאה מאירוע תאונה שארע לנהג מטעם התובעים – תובע 2 בשל תאונה עצמית.
לטענת הנתבעת, היא איננה חבה בפיצוי כלשהו לתובעים וזאת בשל העדר כיסוי ביטוחי, הכל בהתאם לתנאי הפוליסה.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה, כי הפוליסה מכסה רק ככל שהנהג מר אסף מאיר, נהג בכלי הרכב כנהג יחיד המורשה לעשות כן, שאם לא כן, חל החריג ואין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה.
לטענת התובעים, נהג בעת קרות האירוע, מר אסף מאיר – המורשה, כמו כן הנזק בשני המוקדים (האחורי והקדמי) נגרם כתוצאה מאותו אירוע תאונה שתואר ע"י התובע 2, הן בדו"ח החקירה והן בעת מתן עדותו לפני ביהמ"ש.
לטענת הנתבעת, מעבר לעובדה כי קיימת אפשרות שמי שנהג ברכב הוא לא המורשה, בהתאם לדו"ח השמאי ולדו"ח החקירה, הרי שממילא הנזקים הנטענים אינם תוצאה של התאונה הנטענת.
עיינתי בדו"ח החקירה מיום 5.5.08 שצורף לכתב ההגנה, במסגרתו חזר התובע 2 על אותה גרסה כפי שנמסרה על ידו במהלך מתן העדות בפני ביהמ"ש, כאשר החוקר מציין בדו"ח כי, גרסת הנהג – התובע 2, הינה גרסה "תמוהה ביותר שהותירה בנו רושם בלתי אמין".
נוכח גרסת התובע 2, כפי שהועלתה במהלך החקירה, מצאו החוקרים מקום לבצע שיחזור במקום האירוע, כתוצאה מכך, התרשם החוקר כי לא קיימת התאמה בין הנזק לרכב ולמיקום שבו נטען כי האירוע התרחש.
כאמור, עיון בדו"ח החקירה מעלה, כי גרסת התובע 2, למעשה חוזרת על הגרסה כפי שנמסרה על ידו, בעת החקירה, אחת לאחת.
יוצא אפוא, כי דווקא בשל חוסר האמון של הנתבעת וממילא של החוקר מטעמה, בגרסת התובע, חזר החוקר לאמת את הגרסה עם התובע 2, אשר לדברי החוקר עצמו "התבצר" בגרסתו והתעקש כי כך ארע האירוע.
הנהג מטעם התובעת מסר את גרסתו בביהמ"ש ולא מצאתי מקום שלא ליתן בה אמון, במיוחד נוכח האמור בדו"ח החוקר שצורף לכתב ההגנה, כאשר גם החקירה המדוקדקת כפי שנעשתה ע"י החוקר מטעם הנתבעת לא העלתה דבר וחצי דבר, למעט מהותרת הרושם והתהיות שהעלה החוקר, אשר אין בהן כדי לקעקע את גרסת הנהג מטעם התובע, וודאי אין בכך כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעת לצורך מתן פטור מתשלום הנזק והשבת המצב לקדמותו, כתוצאה מאירוע התאונה העצמית.
כשלעצמי ולמעלה מהצורך, אציין כי התהיות שמעלה החוקר אין בהן כדי לסייע לנתבעת לצורך החרגת הביטוח שכן הנהג מטעם התובעת העיד שהוא נהג בעת קרות האירוע וכי אין אדם אחר זולתו העושה שימוש בכלי הרכב, המשמש אותו ואת בני ביתו, כאשר לאשת חיקו אין כלל רישיון ואילו בנו הבכור, בעת קרות האירוע היה בן 14 שנים.
עוד העיד הנהג מטעם התובעת באשר לנסיבות קרות האירוע והסיבה לנזקים בשני המוקדים, כתוצאה מכך שהוא איבד את העשתונות והעובדה שלא טרח לקחת פרטים של עדים שהיו במקום איננה יכולה לעמוד לו לרועץ שכן לא עלה על דעתו לעשות כן, בזמן קרות האירוע שהרי הוא הגיש את התביעה לנתבעת – המבטחת, במסגרת האחריות והחובה המוטלת עליה כמי שמספקת שירותי ביטוח ובהתאם לפוליסה.
מבחינת הנהג הוא היה מעורב באירוע תאונה עצמי ומשכך, ביצע את הפעולות על מנת ליידע את התובעת וסבר שבכך ביצע את המוטל עליו ויצא ידי חובתו, כאשר התובעת, שהינה הבעלים של כלי הרכב תטפל באירוע מעתה ואילך, מבלי שהעלה על דעתו שהעניין יסתבך ויגיע לכדי העלאת טענות מהסוג כפי שהועלו על ידו.
זו גם הסיבה שטופס ההודעה שנמסר ע"י מי מטעם התובעת לידי הנתבעת, איננו עולה בקנה אחד עם תיאור האירוע כפי שחזר עליו הנהג בכל אימת שנשאל ביחס לכך.
טענות הנתבעת והעלאת החשדות באשר לנסיבות קרות האירוע אין בהן כדי להדוף את תביעת התובעים ולא עלה בידה להרים את הנטל להוכיח העדר כיסוי ביטוחי , כמו גם שהנזקים לא נגרמו כתוצאה מאותו אירוע ומשכך, הנני מורה לנתבעת לשלם לידי התובעים את הנזקים כפי שאלו מופיעים בכתב התביעה ומגובים בחוו"ד כדין ביחס לנזק במלואו בסך של 24,039 ₪ , אגרה בסך של 337 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 15% + מע"מ .
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק מפסק הדין אשר יישלח ע"י המזכירות בדואר רשום + א.מ.
הנתבעת תהא רשאית לקזז מהסכום כפי שנפסק את ראש הנזק מסוג השתתפות עצמית בגין האירוע.
ניתן היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.