החלטה
לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.
המבקש וגם המשיבים הינם יורשיו על פי הדין של המנוח אסעד פארס חמוד.
המשיבים הגישו תביעה לבית משפט זה, נגד המבקש והמשיב הפורמלי, שעניינה שינוי רישום הבעלות במרשם המקרקעין בחלקת קרקע שקבלו בירושה מהמנוח אסעד פארס חמוד (להלן: "המנוח"), אשר נרשמה על שם יורשי המנוח, בתאריך 13.10.1999 בהתאם לצו קיום צוואתו של המנוח, שניתן על ידי בית דין דרוזי בעכו, ביום 21.9.1995.
בכתב התביעה טענו המשיבים, כי יורשי המנוח הסכימו לחלק ביניהם את העיזבון עוד בשנת 1976 וכי על פי הסכמה זו הם נהגו בפועל, אולם רק ביום 19.9.98 נערך ונחתם על ידם הסכם בכתב לחלוקת עיזבון וזאת - לצורך הסדרת הבעלות בחלקת הקרקע. לטענת המשיבים, הסכם זה מחייב את כל היורשים.
לפיכך, עתרו המשיבים למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר, כי ההסכם הנ"ל תקף כהסכם חלוקת עיזבון, כי הוא מחייב את הצדדים, וכי יש להורות, בהתאם לכך, על שינוי הרישום במרשם המקרקעין, כך שהמקרקעין יירשמו בהתאם לאמור בו.
דיון ומסקנה :
דין התביעה להימחק מחמת היעדר סמכות עניינית.
התביעה מושתת על טענות, אשר לא ניתן להעלותן בבימ"ש זה, שכן הסמכות לדון בהן, אם בכלל, מסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין הדרוזי וזאת - על פי סעיף 151 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), הקובע, כי הסמכות לדון בענייני ירושה נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה.
לפי הוראות סעיף 155(א) לחוק הירושה, בית דין דתי יהיה מוסמך לדון בהוצאת צו ירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך שהעניין יידון בפניו וזו לשונו:
"על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בענייני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העיזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך".
בענייננו, כאמור, הצדדים הסכימו לסמכותו של ביה"ד הדרוזי אשר הוציא צו לקיום צוואת המנוח והזכויות במקרקעין כבר נרשמו על פי הצו, היינו - העיזבון חולק. בנסיבות אלה, בקשת המשיבים, בתביעה זו, להורות על חלוקת העיזבון על פי הסכם החלוקה הנטען, מהווה, למעשה, שינוי של צו הירושה שניתן על ידי ביה"ד הדרוזי.
חוק הירושה מכיר באפשרויות לשינוי צווי ירושה או צווי קיום צוואה שניתנו על פיו. סעיף 6 מכיר באפשרות כזו כל עוד לא חולק העיזבון (ולא זה המקרה אשר בפניי) וסעיף 72 לחוק הירושה עוסק בתיקון וביטול של צווי ירושה/ צווי קיום צוואה, בנסיבות ספציפיות, המפורטות בסעיף, אשר ספק רב אם מתקיימות בענייננו.
מכל מקום - הסמכות לדון בשאלה אם יש מקום לתקן את צו הירושה שניתן ושנרשם, איננה מסורה לבימ"ש זה.
בנסיבות שהובהרו לעיל, ברי כי הענין מצוי בסמכותו הייחודית של ביה"ד הדרוזי, אשר הוציא את צו קיום הצוואה. זאת, הן משום הכלל של כיבוד הדדי בין הערכאות והן בשל כך שבידי הערכאה שנתנה את הצו מלכתחילה, נמצאים כל הנתונים הדרושים כדי לברר את הסוגיות השנויות במחלוקת בעניין הצו שניתן על ידה ובענין חלוקת העיזבון.
על כן, אם רוצים המשיבים לשנות את צו קיום הצוואה (ואינני מביעה דעה בשאלה אם יש להם עילה לעשות כן), עליהם לפנות אל ביה"ד הדרוזי, אשר הוציא את הצו.
לפיכך ומבלי שיש צורך שאדון בשאר הטענות שנטענו על ידי הצדדים, אני מורה על מחיקת התביעה.
המשיבים ישלמו למבקש הוצאות הבקשה, בסך 2,500 ₪.
החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.