אסעד ואח' נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

החלטה

מונחת לפניי "בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצל"פ" במסגרת תיק הוצל"פ 03-32733-10-0.

הרקע לבקשה זו יובא להלן בקצרה: המבקשים חתמו על כתב ערבות למילוי התחייבותו של אסעד וג'די (להלן: "החייב העיקרי") כלפי המשיב, וזאת בגין הלוואה בסך של 35,000 ₪ שנטל החייב העיקרי מהמשיב בשנת 1996. ביום 4.8.10 הגיש המשיב נגד החייב העיקרי בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת לאחר שהחייב העיקרי לא פרע את ההלוואה. ביום 12.8.12 צורפו המבקשים כחייבים נוספים בתיק ההוצאה לפועל. הדבר נעשה, כך נראה, בעקבות כך שהחייב העיקרי נקט בהליך של פשיטת רגל, ומכוח כתב הערבות הנ"ל עליו חתמו המבקשים לטובת המשיב. ביום 17.9.12 הומצאה האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל לידי המבקשים. המבקשים לא הגישו התנגדות לביצוע השטר, ומשכך החל המשיב לנקוט נגדם בהליכים לגביית החוב. ביום 24.12.12 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע השטר, והבקשה הועברה על ידי לשכת ההוצאה לפועל לבית משפט קמא (כב' הרשם א' פוני). ביום 14.7.13 דחה בית משפט קמא את הבקשה, והורה על ביטול עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשים. בעקבות כך הגישו המבקשים ביום 6.8.13 בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא. במקביל, הגישו המבקשים ביום 14.8.13 ערעור על החלטתו של בית משפט קמא מיום 14.7.13, אל בית משפט זה. בהחלטתו מיום 16.9.13 קבע בית משפט קמא כי: "לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני קובע כי ביצוע פסק הדין יעוכב בכפוף לכך כי הנתבעים [המבקשים בהליך שלפניי – א.ר.] יפקידו בקופת בית המשפט את הסך של 20,000 ₪". המבקשים לא מילאו אחר החלטה זו, וביום 4.11.13 הגישו אל בית משפט זה "בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון ובקשה לעיכוב הליכים". בהחלטתו מיום 5.11.13 נעתר כב' הרשם (ר' שמיע) לבקשה להפחתת גובה העירבון (שנקבע במסגרת הליך הערעור). באשר לחלקה השני של הבקשה (עיכוב הליכים) קבע כב' הרשם, כי אין בידו להתערב בה בשלב זה, בשים לב לכך שמדובר בשתי הפקדות שונות. ביום 17.11.13 הגישו המבקשים את הבקשה המונחת לפניי. במסגרת בקשה זו עותרים המבקשים לכך שבית משפט זה "יעיין מחדש" בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 16.9.13 ויורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדם ללא חיוב בהפקדת פיקדון כלשהו, או לחילופין יפחית במידה משמעותית את גובה הסכום שנדרשו להפקיד על ידי בית משפט קמא כתנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה (20,000 ₪).

אקדים ואומר, כי דומה שחל בלבול באופן הנקיטה בהליכים על ידי המבקשים. כידוע, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - בנוסחה היום, לאחר שתוקנה לאחרונה - קובעת, כי בית משפט שנתן החלטה מוסמך להורות על עיכוב ביצועה, כל עוד לא הוגש ערעור (או בקשת רשות ערעור) על אותה החלטה. ואולם, משהוגש ערעור (או בקשת רשות ערעור) על ההחלטה, הגורם המוסמך לעכב את ביצועה הוא בית משפט שלערעור בלבד. בענייננו, החלטתו של בית משפט קמא ניתנה ביום 14.7.13. ביום 6.8.13 הגישו המבקשים אל בית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, וביום 14.8.13 הוגש ערעור על ההחלטה אל בית משפט זה. החלטתו של בית משפט קמא בעניין עיכוב הביצוע ניתנה ביום 16.9.13. ואולם, במועד זה כבר הוגש ערעור על ההחלטה, ומכאן שבית משפט זה הוא שהיה מוסמך ליתן החלטה בעניין עיכוב הביצוע ולא בית משפט קמא. דומה, כי סדר הדברים הנכון היה, כי בד בבד עם הגשת הערעור ביום 14.8.13 היו המבקשים מגישים גם בקשה לעיכוב ביצוע אל בית משפט זה ומוחקים את הבקשה שהוגשה בבית משפט קמא (או כלל לא מגישים אותה מלכתחילה). בכך, היה נמנע בית משפט קמא ממתן החלטתו מיום 16.9.13. מכל מקום, העולה מהאמור לעיל הוא, כי בית משפט זה הוא שמוסמך ליתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא מיום 14.7.13, ולפיכך – ובשים לב גם לאמור בתשובת המבקשים לתגובת המשיב, מיום 26.11.13 – אתייחס לבקשה המונחת לפניי כבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, על המבקש לעכב את ביצועה של החלטה להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו. בין שני שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות" ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר.

בהתייחס לסיכויי הערעור אומר, כי המבקשים העלו נימוקים לכך שלא הגישו במועד התנגדות לביצוע השטר, והוסיפו טענות גם לגופו של עניין, שעיקרן - כי הם מופטרים מחובו של החייב העיקרי. המבקשים טוענים עוד, כי למעשה טרם "היה להם את יומם" בבית משפט קמא להעלאת טענותיהם לגופו של החוב. בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אין בידי לומר כי הטיעונים משוללים כל יסוד או היגיון. אשר ל"מאזן הנוחות". דומה, כי בחינתו של שיקול זה מצביעה על יתרון ברור לטובת המבקשים. מהחומר המצוי לפניי עולה, כי הוטל עיקול על חשבונו של מבקש 1, כי מצבם הכלכלי של מבקשים 2 ו-3 אינו מהמשופרים, וכי הם נסמכים על קצבאות המל"ל. מנגד, המשיב לא הצביע על נזק ממשי שייגרם לו אם הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו לעת עתה, בשים לב לכך שהמשיב הוא בנק.

סוף דבר. הבקשה מתקבלת. אני מורה על עיכוב ביצועה של החלטתו של בית משפט קמא מיום 14.7.13 ללא כל תנאי, וזאת עד לסיום הליכי הערעור בתיק שבכותרת.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.