אסיק תשתיות בע"מ ואח' נ' ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ ואח'

פסק דין

כב' הנשיא יצחק כהן - אב"ד:

1.בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שניתן ביום 29.1.2013 בבית משפט השלום בנצרת (כבוד סגן הנשיא, השופט יוסף סוהיל) בגדרו של ת.א 2739/05, בתביעה לתוספת תשלום למערערת, בגין השינויים התכנוניים אותם היא נדרשה לבצע במסגרת הקמת קיר תומך באזור התעשייה ציפורית בנצרת עלית.

תמצית רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא:

2.המערערת, אסיק תשתיות בע"מ (להלן: "המערערת"), הינה חברה קבלנית אשר עוסקת בתחום עבודות עפר ותשתיות.

3.המשיבה 1, ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ (להלן: "ח.פ.ת"), מנהלת פרויקטים עבור משרד התמ"ת, פנתה אל המשיבה 2, פוירשטיין גזית מהנדסים בע"מ (להלן: "פוירשטיין"), אשר עוסקת בניהול ופיקוח על פרויקטים על עבודות הנדסיות, וביקשה ממנה להכין מכרז לבניית קיר תומך באזור התעשייה ציפורית בנצרת עלית (להלן - "המכרז"). בנוסף להכנת מסמכי המכרז שימשה פוירשטיין כמנהלת הפרויקט וכמפקחת מטעם ח.פ.ת.

4.בנוסף פנתה ח.פ.ת אל אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן - "אקרשטיין"), יצרנית ומתכננת אלמנטים לבניית קירות קרקע משוריינת, והציעה לה להשתתף במכרז תוך שימוש במוצריה. אף על פי שאקרשטיין הייתה צד להליכים בפני בית המשפט קמא, המערערת לא צרפה אותה כמשיבה בערעור כאן.

5.המשיבה 3, יעקב יעקב ובניו שותפות רשומה (להלן: "יעקב יעקב"), עוסקת בתחום עבודות עפר ותשתיות, התקשרה עם המערערת בהסכם קבלנות משנה לביצוע המכרז, בכפוף לזכייתה של יעקב יעקב, וזאת בעקבות פנייתה של אקרשטיין אל יעקב יעקב להשתתף במכרז מטעמה של אקרשטיין.

6.אקרשטיין תעשיות בע"מ (המשיבה שצורפה בערעור שכנגד בלבד כפי שצורפה ולא אחרת) לא צורפה לערעור ע"י המערערת.

7.המערערת הגישה לבית המשפט קמא תביעה על סך 1,450,886 ₪ נגד המשיבות 1-3 ונגד אקרשטיין, בגין תוספת התשלום לה היא זכאית, לטענתה, עקב השינוי התכנוני לו היא נדרשה במסגרת ביצוע העבודות נשוא המכרז ועקב התארכות תקופת הביצוע.

8.בפועל, נערכו שני מכרזים, כאשר המכרז הראשון בוטל. ההבדל בין שני המכרזים היה בשיטת התמחור, כך שבמכרז השני התמחור נקבע אך ורק לפי מ"ר חזית של קיר, מעל פני הקרקע.

9.במסגרת המכרז נערך סיור קבלנים, בטרם הוגשו ההצעות. במהלך הסיור מסר פוירשטיין שיש היתר לביצוע העבודות ושאין כל מניעה חוקית לביצוען. רק לאחר שניתן למערערת צו התחלת עבודה ונמסר לידיה השטח, התברר לה כי בניגוד למצג שהציג פוירשטיין, תוכניות הקיר לא אושרו בידי מהנדס העיר, במישור הארכיטקטוני, והשינויים שהמערערת נאלצה לבצע על פי דרישת המהנדס – בניית קיר תומך מדורג, עם מפתני פילוס וערוגות לגינון בגבהים שונים של הקיר, חלף הקמת קיר אחיד בחזיתו – ייקרו את עלויות הביצוע באופן משמעותי.

10.המשיבות 1 ו-2 (ח.פ.ת ופוירשטיין) טענו בפני בית המשפט קמא שהשינוי באלמנט החיפוי הוא שעורר את הצורך בהוצאת היתר בניה מחדש. בית המשפט קמא דחה את הטענה וקבע, כי בניגוד למצגיה של פוירשטיין במהלך סיור הקבלנים וגם בניגוד לאמור במסמכי המכרז, עובר למועד ביצוע המכרז לא היה בידי המשיבות היתר בניה להקמת הקיר וגם לא פטור מהיתר בניה, ללא קשר לצורת חזיתו של הקיר.

11.בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי טענתן של המשיבות לפיה שינוי אלמנט החיפוי – מאבן טבעית לאבן ספיר המיוצרת על ידי אקרשטיין – עורר את הצורך בהיתר בניה אינה נכונה. בהקשר זה הדגיש בית המשפט קמא, כי דרישות מהנדס העיר באשר לעיצוב הקיר כתנאי למתן ההיתר לא באו בעקבות שינוי באלמנט החיפוי, אלא התברר כי הוא מתנגד לתכניות הקיר, כפי שהוכנו על ידי פוירשטיין, ועומד על שינוי העיצוב האדריכלי. בית המשפט קמא הטעים, כי עניין קבלת אישורו של מהנדס העיר לפן הארכיטקטוני של הקיר הוזנח על ידי ח.פ.ת ופוירשטיין בעת הכנת המכרז, ועלה בשלב שבו כבר התקשרה יעקב יעקב בחוזה עם כל המעורבים, ובכלל זה המערערת, על בסיס ההצעה שניתנה בהסתמך על התכנון המקורי.

עוד ציין בית המשפט קמא, שעצם הפנייה של פוירשטיין וח.פ.ת, עם הוצאת המכרז, אל אקרשטיין, ביודען כי אקרשטיין אינה יכולה לספק אבן טבעית, אלא אבן תעשייתית בלבד, מלמדת שהאופציה של חיפוי הקיר שלא באבן טבעית הייתה קיימת מלכתחילה והייתה לנגד עיניהן של ח.פ.ת ופוירשטיין. כן נקבע, כי אקרשטיין היא שהכינה את התכנון המוקדם של הקיר, ביצעה את השינוי בתכנון לפי דרישת מהנדס העיר ונטלה חלק, יחד עם יעקב יעקב בתמחור ההצעה למכרז.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי דרישותיו התכנוניות של מהנדס העיר לא הובאו לידיעתה של המערערת עד לאחר שניתן לה צו התחלת עבודה והיא אף החלה בעבודה בפועל, אף על פי שח.פ.ת. ופוירשטיין ידעו, לפחות חודש קודם לכן, מהן דרישותיו התכנוניות של מהנדס העיר וכי הדבר מחייב שינוי בתכנון וקבלת אישורו. יתרה מכך, נקבע בפסק הדין, כי ח.פ.ת. ופוירשטיין אף גרמו למערערת להבין כי היתר הבניה כבר ניתן. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי: "יש בהתנהלות זו יותר מעצימת עיניים, או אי-גילוי, ואף יש בה מידה רבה של חוסר תום לב".

בית המשפט קמא דחה את טענתן של פוירשטיין וח.פ.ת לפיה המערערת מעולם לא העלתה דרישות לפיצוי בעקבות השינוי בתכנון הקיר, והדגיש את חובת תום הלב המוגברת וחובת ההגינות החלות על ח.פ.ת ועל פוירשטיין, בהיותן רשות ציבורית הכפופה לנורמות חמורות מאלה המוטלות על הפרט.

בהתאמה, קבע בית המשפט קמא שח.פ.ת ופוירשטיין פעלו בחוסר תום לב, אשר עולה במקרה זה כדי "הפרת חוזה, המזכה את הנפגע ממנה בתרופות השונות הניתנות בגין הפרת חוזה, ובכלל זה פיצויים".

12.בנוגע לתביעה נגד אקרשטיין נקבע, כי המערערת לא הראתה עילת תביעה או את מקור חובתה של אקרשטיין לגלות מידע שהגיע אליה בעניין שינוי התכנון של הקיר. ההתקשרות בין השתיים הייתה לצורך רכישת האלמנטים לבניית הקיר. מערכת יחסים זו אינה מקימה חובה חוזית או אחרת לגלות למערערת אודות דרישותיו של מהנדס העיר.

13.גם לגבי יעקב יעקב נקבע, כי היא אינה אחראית לפצות את המערערת על נזקיה, משלא מתקיים קשר סיבתי בין הנזק לבין ההפרה. בפרט נקבע, כי יעקב יעקב לא הטעתה את המערערת כאשר עודדה אותה להשלים את הפרויקט, תוך שהיא מעריכה שהעלויות הנוספות ישולמו, וכי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין "הבטחותיהן" הנטענות של יעקב יעקב ואקרשטיין לבין בחירתה של המערערת לקיים את החוזה.