אסיל עאמר בניה ושיפוצים בע"מ נ' דרורי

פסק דין

במסגרת תביעה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבע בפירעון שיק בסך 3,500 ₪.

העובדות

התובעת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה. הנתבע אף הוא קבלן העוסק בביצוע עבודות בנייה.

ביום 7.8.08 נכרת בין התובעת לבין הנתבע הסכם לפיו הזמין הנתבע מהתובעת שירותי בנייה בפרויקט קפלן בכפר-סבא, כקבלן משנה של הנתבע. במסגרת אותו הסכם העביר הנתבע לתובעת תשלומים שונים באמצעות שיקים של הנתבע.

בין אותם שיקים שמסר הנתבע לתובעת, היה גם שיק מספר 5000589, בסך 3,500 ₪, משוך ליום 30.11.08 (להלן: "השיק"). שיק זה בוטל על ידי הנתבע ולא נפרע, אך אין מחלוקת על כך שמכל השיקים אשר מסר הנתבע לתובעת היה זה השיק היחיד אשר לא נפרע. בגין השיק הגישה התובעת בקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והנתבע מצידו הגיש התנגדות לביצוע.

טענות הצדדים

טענת ההגנה של הנתבע התבססה על הסכמה מאוחרת של הצדדים, לביטולו של השיק ולסגירת החשבון ביניהם.

לטענת הנתבע, ביום 2.3.09 ערכו הצדדים "חשבון סופי" לסיכום מכלול ההתחשבנות ביניהם, כאשר כל הכספים אשר שולמו לתובעת עד לאותו מועד בוצעו כחשבונות חלקיים בלבד. לתמיכה בטענתו הציג הנתבע ספח שיק על סך 4,358 ₪ (להלן: "הספח"), אשר נמסר לתובעת ביום 2.3.09. על גבי הספח (מוצג נ/1) נכתב בכתב יד של הנתבע "מאשר קבלת כל התמורה עבור עבודות קפלן כפר סבא לרבות ביטול צ'ק 0589" ולצד זאת חתימה וחותמת של התובעת. הנתבע הציג עוד חשבונית של התובעת (נ/2), אף היא מיום 2.3.09, כאשר בפרטיה נכתב בכתב יד "חשבון סופי". הנתבע הסביר כי את השיק נשוא התביעה מסר כשיק דחוי, כמחווה של רצון טוב ועל תנאי שיבוצעו העבודות. משלא בוצעו העבודות, בוטל השיק. התובעת עצמה, כך טוען הנתבע, הסכימה לביטול השיק, לא התלוננה על כך כלל ועובדה כי הסכימה לחשבון הסופי כפי שנעשה ונחתם.

התובעת מצידה, טענה כי במהלך ביצוע הפרויקט נמסר לנתבע פנקס החשבוניות של התובעת, שכן מנהל התובעת איננו שולט בשפה העברית. לכן, טוענת התובעת, לא הייתה היא ערה כלל לדברים אשר כתב הנתבע בחשבונית (נ/2) ואף לא על גבי הספח (נ/1), כאשר לדידה בסך הכל ניתן לנתבע אישור בדבר קבלת השיק נשו הספח (נ/1) ולא הייתה כל כוונה לאשר את ביטול השיק נשוא תביעה זו. התובעת מצידה הגישה חשבונית אשר מסרה לנתבע כנגד קבלת השיק נשוא התביעה (ת/1), בה מפורטת תכלית התשלום – עבודות צבע. כנגד השיק נשוא התביעה, ממשיכה התובעת, הושקעו כספים ברכישת חומר ובעבודה וביטולו נעשה שלא כדין. טענות ביחס לאיכות עבודת התובעת, ממשיכה היא וטוענת, שומה על הנתבע להעלות בנפרד אך אין הן מהוות טענות הגנה מפני תביעה שטרית, שכן אלו טענות בדבר כשלון תמורה חלקי בסכום לא קצוב.

העדויות

במהלך קדם המשפט הסכימו הצדדים לקיים את ישיבת ההוכחות מיידית. מטעם התובעת העיד מנהל העבודה, מר עמאר רפעת. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. בתום העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

הדיון

סעיף 62 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי במצב של ויתור מפורש על זכויות אוחז בשטר – השטר נפקע. עוד קובע סעיף זה כי "הויתור צריך שיהיה בכתב זולת אם נמסר השטר לקבל". זכותו של אדם לוותר על המגיע לו כל עוד אין בויתור זה כדי לפגוע בזולתו, בין אם כנגד תמורה ובין בלעדיה. כך בדיני החיובים הכללים. כך גם בדיני השטרות, בתוספת הסייג המפורש לפיו באם לא מוחזר השטר הרי שעל הויתור להיעשות בכתב.

טענת הנתבע הינה טענת ויתור ולא טענת כשלון תמורה חלקי, כטענת התובעת. לפי טענה זו ויתרה התובעת על זכותה בגין השיק ואף עשתה זאת בכתב, במסגרת עריכת החשבון הסופי ובמילים המפורשות על גבי הספח – נ/1.

עיון בכתוב על גבי הספח, אינו מותיר מקום לספק שלכך בדיוק התכוונו הצדדים. שחור על גבי לבן כתוב על גבי הספח כי הצדדים מסכימים לבטל את השיק נשוא תביעה זו, כאשר לצד כיתוב זה מתנוססת חתימת התובעת.

לטענת התובעת לא הייתה לה כל כוונה להסכים לוותר על זכויותיה בגין השיק וחתימתה על גבי הספח נעשתה בלא שהייתה מודעת כלל לאשר נכתב בספח ובשל אי ידיעת השפה העברית מצד נציג התובעת. לשיטתה, כל שהתכוון נציג התובעת בחתימתו הוא לאשר את קבלת השיק המפורט בספח ותו לא. טענה זו לא ניתן לקבל. פרשנותם של מסמכים נעשית על בסיס בחינתם האובייקטיבית ולא על בסיס תחושות סובייקטיביות של מי מהצדדים ובמקרה זה – הלשון ברורה וחדה.

זאת ועוד, בחינת הנסיבות החיצוניות אך מחזקת את המסקנה בדבר כוונת הצדדים להביא לפקיעת השיק. עובדה היא שאף בחשבונית (נ/2) נכתב כי התשלום מהווה חשבון סופי. עובדה היא שלאחר פירעון השיק מיום 2.3.09 לא נמסרו לתובעת שיקים נוספים. עובדה היא שהשיק נשוא תביעה זו היה השיק היחיד אשר חולל מהשיקים שמסר הנתבע לתובעת.

ראוי אף לציין עד כמה מרחיקת לכת התובעת בטענתה, שלפי גישתה זו, יכולה התובעת לטעון לבטלות מכלול יחסיה המסחריים עם הנתבע, שהרי כל מסמכי ההתקשרות ביניהם, לרבות ההסכם, החשבוניות והשיקים, נעשו בשפה העברית.

טענת התובעת בדבר חוסר הבנת הכתוב משקפת, במקרה הטוב, תחושות סובייקטיביות של התובעת אך דיני הפרשנות אינם מתבססים על תחושות סובייקטיביות כי אם על בחינה אובייקטיבית של כוונת הצדדים. התובעת עצמה טענה כי בטחה בנתבע ואפשרה לו לכתוב את הפרטים בחשבוניות שלה. התובעת עצמה אף מתבססת על דברים שכתב הנתבע בחשבונית שלה (ת/1) כדי לטעון להוצאותיה. במצב זה, באם סמכה התובעת על הנתבע וחתמה על הערות בכתב ידו בלא להבינן אין לה להלין אלא על עצמה.