החלטה
1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 17.3.2011, בגדרו קיבלתי תביעת המשיבה והוריתי על פינוי הנתבע ועל סילוק ידו מחלקה 482 בגוש 10570 ועל השבת החזקה בשטח עליו הוקמה המסעדה בחלקה הנ"ל לידי המשיבה-התובעת, כשהוא נקי מכל אדם וחפץ. בפסק דיני הוריתי כי סילוק היד והפינוי ייעשו תוך 45 יום.
2.עסקינן בתביעה לפינוי המבקש ולסילוק ידו ממקרקעין הידועים כחלקה 482 בגוש 10570. בכתב התביעה טענה המשיבה כי רכשה את המקרקעין מעיריית חדרה עפ"י הסכם מיום 10.7.03 וכי מסעדה שמנהל המבקש ניצבת על המקרקעין שבבעלותה, מכאן תביעתה לפינוי ולסילוק יד. לטענת המשיבה, במשך השנים הוגשו כנגד המבקש מספר כתבי אישום ואף ניתנו צווי הריסה וכי המבקש מנהל במקום עסק בלתי חוקי.
3.בהגנתו, טען המבקש להעדר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה, טען כי המשיבה לא הוכיחה את בעלותה או זכויותיה במקרקעין, וטען כי העירייה הסכימה לשהותו של המבקש בחלקה ועל כן המשיבה, הבאה בנעליה, מושתקת מלהתכחש להסכמה זו ולחילופין, וככל שבית המשפט יימצא לנכון לקבל התביעה, יש להתנות כל צו פינוי שיינתן בפיצוי כספי.
4.בפסק דיני דחיתי את טענותיו של המבקש ונעתרתי לתביעה, כאשר קבעתי כי בית המשפט מוסמך לדון בתובענה, כי הוכח כי המסעדה נופלת במקרקעי המשיבה, וכי אין למבקש כל זכות חזקה במקרקעין לרבות מעמד של "בר רשות" כפי שטען.
5.בבקשתו, טוען המבקש כי הוא הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (בתיק מס' 5571-06-08), וכי לאור סיכויי הערעור והנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לו היה וביצוע פסק הדין לא יעוכב, ולאחר מכן יתקבל הערעור, מבוקש לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. לחלופין בלבד, עותר המבקש לעכב ביצועו של פסק הדין עד לסוף חודש אוקטובר שנה זו, בשים לב לנזק הבלתי-הפיך שייגרם לו ולצדדים שלישיים, "אשר הזמינו, מבעוד מועד, אירועים במסעדה".
6.בטרם אסקור טענות הצדדים אני מבהיר, כי אתייחס לטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה. לא אדרש לאמור בתשובה לתשובה שהגישה המשיבה ללא נטילת רשות (ראו הוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן : "התקנות"). בכך מתייתר הצורך לדון בבקשה שהגיש המבקש למחיקת תשובת המשיבה לתשובת המבקש. כמו-כן, ולמרות שהתגובה לבקשה הוגשה באיחור קל, אני מאריך את המועד להגשת התגובה עד ליום הגשתה בפועל.
7.בבקשתו, טוען המבקש כי הוא מחזיק כבר רשות מזה שלושים שנה במסעדה לגביה ניסובה המחלוקת ואשר לגביה ניתן צו הפינוי וסילוק היד בפסק דיני (להלן: "המסעדה"). המבקש טוען, מחד, כי בפסק הדין נפלו שגיאות וכי סיכויי הערעור להתקבל טובים הם, ומאידך טוען הוא כי ביצוע פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך למקרה והערעור יתקבל, מאחר ומשמעות ביצוע פסק הדין היא הריסת המסעדה וסילוקה מן המקום שבו היא פעלה משך עשרות שנים. לטענת המבקש, משמעות ביצוע פסק היא הרס מקור פרנסתו של המבקש, ממנו התפרנס משך שלושים שנים.
8.המבקש טוען כי במידה ויתקבל הערעור לא יוכל המבקש לשקם את המסעדה, שכן השקעותיו ירדו לטמיון, לא יהיה ניתן להשיב את המוניטין של המסעדה ולא ניתן יהיה לבנותה מחדש.
9.המבקש עומד בבקשתו על סיכויי הערעור והוא טוען כי ישנם סיכויים טובים שהערעור יתקבל בנקודות שלהלן (ראו לעניין זה טענותיו המפורטות של המבקש 48-50 לבקשתו) :
א)אי עמידת המשיבה בנטל ההוכחה כי היא היא בעלת הזכויות במקרקעין אותם מחזיק המבקש ועליהם ניצבת המסעדה.
ב)בסוגיית הסמכות העניינית, כאשר לטענת המבקש לא היתה לבית המשפט השלום סמכות לדון בתביעה, לאור מהות הסעדים שנתבעו בה.
ג)טענתו של המבקש כי הוא מחזיק במקרקעין עליהם הוקמה המסעדה מכוח רשות בלתי הדירה.
10.המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובה שלא נתמכה בתצהיר, טוענת המשיבה, כי המבקש פלש לקרקע בבעלות העירייה משך שלושים שנה ולא שילם מאומה בגין דמי שכירות או דמי שימוש ראויים, ובבקשתו מבקש הוא להמשיך ולהנציח את עוולותיו (סעיף 2 לתגובה).
11.בנוסף, טוענת המשיבה כי עיכוב ביצועו של פסק הדין יגרום למשיבה נזקי עתק, שכן המשיבה אינה יכולה לשעבד את זכויותיה בקרקע לשם קבלת מימון ממוסדות בנקאיים מאחר ופולש נמצא בקרקע, והימצאותו של המבקש במקרקעין "מעכבת תכנון של פרוייקט מלונאות ומסחר שצפוי להיבנות על קרקע בשטח 34 דונם ובהיקף כספי של מאות מליוני ₪" (סעיף 3לבקשה).
12.המשיבה תומכת יתדותיה בפסק הדין שניתן ומדגישה כי המבקש הינו פולש שלא הוכיח כל זכות במקרקעין בהם הוא מחזיק. לטענת המשיבה, עיכוב ביצוע פסק הדין מהווה מתן פרס למי שפלש למקרקעי הזולת. בנוסף, טוענת המשיבה בתגובתה, כי סיכויי הערעור קלושים למדי, ולפיכך, היה ובית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין יש להתנות זאת בהפקדת סך מליון ₪ בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המשיבה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין (סעיף 12 לבקשה).
13.בתשובה לתגובה, טוען המבקש כי יש להתעלם מן התגובה, מאחר והוגשה באיחור, למרות שבית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשתה. עוד טוען המבקש כי התגובה הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדותיה, כאשר עיקרי הטענות המועלות בה הן עובדתיות.
הכרעה :
14.כלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק הדין, וכי מי שזכה בדין זכאי לממש את פירות זכייתו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984; בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל אביב פד נ (1) 668).
15.בבואו לשקול עיכוב ביצוע פסק הדין, שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים, הראשון הוא סיכויי ההצלחה בערעור והאחר הוא, אם יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויזכה מבקש העיכוב בערעור והקערה תתהפך על פיה (בש"א 2966/96 הנ"ל; כן ראו למשל: בשא 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב פ"ד מג(1) 334); בש"א 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ פד"י מ"א (1) 713; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) בעמוד 860). עוד נפסק כי בין שני השיקולים הנ"ל (סיכויי הערעור ומאזן הנוחות) מתקיימים "יחסי גומלין" כאשר "ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד כך מתמתנת הדרישה בעניין זיכויי הערעור ולהיפך" (ראו החלטת בית המשפט העליון שניתנה אך לפני מספר ימים בע"א 2503/11 עזבון המנוח בועז בתיה ז"ל ואח' נ' בנק אוצר החייל (טרם פורסם, ניתן ביום 29.5.2011), כן ראו עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו פד"י נ"ו (2) 163). עוד נפסק שעל מבקש הסעד לעמוד "ברף מינמלי" באשר לשני השיקולים (ראו ע"א 2503/11 הנ"ל).