אסיג נ' בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לפי סעיף 10 א (א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981.

2.לטענת המבקשת בבקשתה נודע לה לראשונה על הגבלת חשבונה עת שוחחה עם מנהל המשיב אשר הודיע לה שחשבונה הוגבל אך לא הסביר לה על זכותה להגיש ערעור. לטענתה, הודעת ההגבלה התקבלה בבית הוריה בדואר רגיל והגיעה אליה לראשונה עת בקרה בבית ההורים באמצע חודש ינואר 2012 . לטענתה, אינה מתגוררת בבית ההורים אלא במושב בית שקמה באשקלון.

לגרסתה, יש בפיה טענות טובות כנגד הגבלת חשבונה ויש לאפשר לה להעלותן ואך האיחור בהגשת הערעור אינו ניכר ומאחר ויש לה טענות הגנה טובות, דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.

המבקשת אף הוסיפה וטענה שככל שלא תתקבל בקשתה יגרמו לה הפסדים ונזקים לעסק, לשמה הטוב וחייה הפרטיים.

3.המשיב התנגד לבקשה. לטענתו הואיל ומדובר במועד שנקבע בחיקוק יש צורך בטעם מיוחד על מנת להאריכו. לטענתו, המבקשת הכתובת המצויינת בכותרת בקשתה של המבקשת היא הכתובת אליה נשלחה ההגבלה ומשכך, נשלחה ההודעה לכתובת הנכונה.

לטענתו, המבקשת ידעה על ההגבלה בסמוך ליום 31/12/2011 ולא בדקה מהן זכויותיה ואף אם קבלה המבקשת ההודעה רק באמצע ינואר הרי שהמועד להגשת הערעור חלף זה מכבר.

כן טען המשיב שלמנהל סניף הבנק אין כל חובה להסביר או להדריך לקוח באשר לזכויותיו וככל שהיתה שואלת את מנהל הסניף בעניין, וודאי שהיתה נענית ומדובר במידע שבבדיקה פשוטה יכלה המבקשת לגלותו.

המשיב אף הוסיף וטען שעניין הנדון סיכויי הערעור נמוכים הם ואך מטעם זה יש לדחות הבקשה להארכת מועד ומשכך ובהיעדר טעם מיוחד, דין הבקשה להידחות.

4.במענה לתגובת המשיב, הוסיפה המבקשת טענה נוספת באשר לעיכוב בהגשת הערעור ובה ציינה שהתעכבה בהגשת הערעור מחמת חסרון כיס מאחר ולקח לה זמן לגייס כספים לשם תשלום אגרת משפט.

5.דיון

הוראות תקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב- 1981 קובעת שבקשת ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 תוגש תוך 20 יום.

בהיעדר התייחסות בחוק למצב של איחור בהגשת הבקשה הרי שההוראות הרלוונטיות הינן הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") ובכלל זה הוראות תקנה 528 לתקנות הקובעת שבית משפט מוסמך להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שירשמו.       

עיון בפסיקת בתי המשפט מלמד כי אין בנמצא רשימה סגורה של נסיבות אשר מהוות משום "טעם מיוחד" להארכת מועד, אולם ובנסיון לקבוע כלל מסוים נוטה בית המשפט לסווג את הנסיבות שבפניו "כטעם מיוחד" כאשר אלו היו חיצוניות ומחוץ לשליטתו של בעל הדין.

בענין זה נקבע בע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ו-4 אח', פ"ד נה(2), 904 כדלקמן:

" בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל-הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית, שהגשת כל כתב-טענות מחויבת בה".

6.בעניין הנדון הודתה המבקשת שידעה על קיומה של ההגבלה כבר בעת ששוחחה עם מנהל המשיב. המבקשת לא מצאה לנכון לפרט מתי נודע לה על ההגבלה ממנהל המשיב ללא כל הסבר מניח הדעת ומדובר בפירוט נדרש. כך גם המבקשת לא מצאה לנכון לפרט מתי הגיעה ההודעה לבית הוריה ומתי בדיוק הועברה אליה.

יתרה מזאת, אף אם הגיעה ההודעה לבית הוריה של המבקשת ולא לכתובתה העדכנית הרי שהמבקשת מודה שלכל המאוחר קבלה את הודעה על קיומה של ההגבלה באמצע חודש ינואר. חרף זאת, המבקשת הגישה הבקשה רק ביום 22/2/2012, למעלה מ- 20 יום מאז המועד בו טענה שנודע לה על הודעת ההגבלה ועל זכותה להגשת ערעור. המבקשת בבקשתה לא מצאה מקום לפרט כל טעם בבקשתה המצדיק האיחור בהגשת הערעור מאז המועד בו לגרסתה ידעה לראשונה על זכותה להגיש הערעור ורק כתגובה לתגובת המשיב הוסיפה וטענה שמחמת חסרון כיס לא הגישה הערעור במועד.

7.המדובר בגרסה שעלתה לראשונה רק בתגובה ללא כל הסבר מניח הדעת ומשכך, לא מצאתי מקום לקבלה. לא זו אף זו, אף אם תתקבל הטענה, אין בה כל טעם מיוחד המצדיק הגשת הבקשה באיחור שכן אין מדובר בטעם חיצוני למבקשת והיה עליה לכלכל צעדיה ולהגיש הבקשה במועד וככל שידה אינה משגת להגיש בקשה מתאימה להארכת המועד, טרם חלוף המועד ולא להגישה בדיעבד. לפיכך ובהיעדרו של נימוק ראוי אשר יש בו בכדי להוות טעם מיוחד, דין הבקשה להידחות.

לעניין תכלית החוק נקבע זה מכבר בבש"א 138429/02 אינטרטאן בע"מ נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו):