אסטוריה אינווסטמנטס לימיטד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

עיקרי המחלוקת

האם הסתמכותו של בנק לאומי על הכללת תניית 'מדד רצפה' בהסכם פתיחת חשבון חוזר דביטורי (להלן: "הסכם חח"ד") ועל הסכם תנאים כלליים לפתיחת חשבון אשראים במט"ח ובמט"י (להלן: "הסכם אשראי כללי") הסכמים החולשים וכך גם נאמר בהם, לדברי הבנק, על מערכת היחסים וההתקשרויות שבין הבנק ללקוח, תעמוד לו בהענקת אשראי לזמן קצוב או שעליו היה לציין תנייה זו גם בהסכם הלוואה ספציפי? האם די בהפנייתו בהסכם הלוואה ספציפי, לאותה תנייה, שהלקוח נחשף אליה עובר למועד פתיחת החשבון? האם התנהלות זו מקימה עילת תביעה ומה הסעד, אם בכלל, לו זכאית המבקשת - הלווה? האם ראוי לאשר התובענה כייצוגית?

רקע עובדתי

התובעת, אסטוריה אינווסטמנטס לימיטד (להלן: "אסטוריה" או "המבקשת") הינה חברה נכרית רשומה בישראל העוסקת בעיקר בהשכרת מבנים לתעשייה. המבקשת פתחה אצל המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב"), חשבון בנק ביום 18.3.99 בסניף הצ'ק פוסט בחיפה. במעמד פתיחת החשבון חתם מנהל המבקשת, מר דוד מרקוס (להלן: "מר מרקוס") על הסכם החח"ד ועל הסכם האשראי הכללי.

השורה האחרונה במבוא להסכם האשראי הכללי קובעת:

"הלקוחות מסכימים לכך כי בכל מקרה שהבנק יסכים להעניק להם אשראי בחשבון, ינוהל החשבון על פי התנאים המפורטים להלן, בהתאם לסוג האשראי הרלוונטי"

כותרתו של סעיף 9 להסכם האשראי הכללי היא "תנאי הצמדה" ולשונו:

"(א).... "'המדד החדש' – משמעו – מדד יוקר המחיה שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו חל זמן פרעונו של תשלום הקרן או הריבית הרלבנטית.

"המדד היסודי" – משמעו – מדד יוקר המחיה שפורסם לאחרונה לפני העמדת האשראי או כל חלק ממנו, לגבי אותו חלק מהאשראי.

(ב)(1) אם במועד הפרעון של תשלום כלשהו של קרן או ריבית יתברר כי המדד החדש עלה לגבי המדד היסודי, אזי ישלמו הלקוחות לבנק אותו תשלום כשהוא מוגדל באופן יחסי למידת העלייה של המדד החדש לעומת המדד היסודי. אולם אם המדד החדש יהיה שווה או נמוך מהמדד היסודי יסלקו הלקוחות לבנק או לפקודותו את אותו התשלום כפי שהיה על הלקוחות לשלמו אלמלא סעיף זה".

ביום 9.7.03 ביקשה המבקשת מהבנק הלוואה צמודת מדד בסך 2,000,000 ₪ (להלן: "ההלוואה") לשנה אחת. מר מרקוס ביקש לעיין בתנאי ההלוואה קודם לחתימה, אשר נמסרו לעיונו. מר מרקוס חתם בשם המבקשת על הסכם ההלוואה וזו הוענקה לאסטוריה. במועד פירעון ההלוואה ירד מדד המחירים לצרכן (להלן: "המדד") בשיעור כולל של 0.6% מתחת למדד היסודי כהגדרתו בהסכם האשראי. המבקשת טענה כי עליה לפרוע סכום הקטן ב-11,834 ₪ מאשר הסכום שנתבקשה לפרוע.

משפנה מר מרקוס בעניין זה, הפנו נציגי הבנק את תשומת ליבו להסכם האשראי הכללי עליו חתם חמש שנים קודם לכן בו מופיעה תניית "מדד ריצפה" השוללת את זכאותו של הלקוח ליהנות מירידת המדד מתחת למדד היסודי. מר מרקוס ביקש ממנהל הסניף, מר אשר יופה (להלן: "מר יופה") לעדכן את סכום ההלוואה בהתאם לירידת המדד, אך נתקל בסירוב. על כך נסובה התביעה, אותה מבקשת אסטוריה לאשר כתובענה ייצוגית, בבקשת האישור נשואת הכרעה זו.

טענות המבקשת

התנייה בהסכם פתיחת החשבון היא בבחינת תנאי מקפח עפ"י חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") – ( ע"ש 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי לא פורסם (להלן: "הלכת בל"ל")

הלכת בל"ל לא דנה בסוגיה של קביעת מדד הרצפה, ועל כן יכול בית משפט זה לדון בה.

התנאי המקפח אינו עולה בקנה אחד עם חובות הזהירות והנאמנות המוגברת הנדרשות מהבנק.

מדד הרצפה הוא בבחינת תניה חד צדדית לטובת הבנק.

חיובו של הלקוח להסכם המסגרת לאורך שנים הוא בבחינת תנאי מקפח עפ"י הלכת בל"ל.

הטעיה ואי גילוי על סמך סעיפים 3,4,5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות")